שִירִים לְלׁא הֵפְסֵק
אתמול היום ובעקר מחר

 

תאריך ושעה
 

חדש מהתנור של הפורום

 

יהודה אנגל

 

כמעט שישים שנה אני נושא את שמי יהודה בגאוה , אימי נתנה לי את השם כבנה הבכור על שם אביה יהודה אנגל , וכבר בהיותי רך בשנים ידעתי כי יהודה אנגל היה פרטיזן ונרצח על ידי הנאצים ביגוסלביה.

אז יהודה אנגל  -  גיבור.

כן, ויש עוד יהודה גיבור ,  יהודה המכבי.

ועוד יהודה אחד שסייע בגיבוש גאוותי היה יהודה בן יעקב אבינו, שבעיני יעקב היה גור אריה יהודה.

נו – אז  השם מחייב , ועוד איך.

הגר ואפרת בנותי שפסיכולוגיה היא כלי המשחק או המסננת האינטלקטואלית המשמאותית בחייהן בטח יעשו מעינין זה מטעמים.

אגב בעבר כשידי היו בכושר וציירתי, חתמתי על הציורים בשם:" א.ש. אפרת"  - כלומר אבא של אפרת

(זה התחיל לפני שהיו גם נעמה והגר) ולאחר נשואי הוספתי לשם המשפחה שבחר אבי נחום כתחליף לפיינהולץ (במצוות בן גוריון) את הקידומת  בן נחום , יצא כך שאני בחרתי בחשיפה כבנו של או אביה של -  מעניין ???

 

ובכל מקרה הסיפור של יהודה אנגל  תמיד עינין אותי וסיקרן מאד ומשך השנים מדי פעם אספתי רשמים

ועסקתי בהשלמת הפאזל.  בדרך כלל מי שסיפק את האינפורמציה היה דודי מנדל אנגל .

 

ובכן יהודה נולד  בעיר ירוסלב בגליציה שבפולין בסוף המאה ה- 19  וליתר דיוק  31/10/1899 .

יהודה נולד לקלמן(קולונימוס) גולדשטיין ולאימו שרה מלכה אנגל.

בלידתו מתה עליו אימו שרה מלכה ,כך שיהודה נולד מיד לתוך יתמות מאם ואת תשוקתו לאם מימש בדרך מאד יחודית הוא אימץ את שם משפחת הנעורים של אימו – אנגל.  כאמור שם המשפחה של האב קלמן היה גולדשטיין.   לאחר מות אשתו האהובה והיפיפיה שרה מלכה שילדה לו את  לילי ,ברנרד ויהודה

התחתן קלמן שנית עם אישה שניה שילדה לו את ,אליהו טונצ'ה ולייבה. כנראה היו לה נישואין אלה שניים . אמא שלי אפילו לא זוכרת  מה היה שמה  וזה לא פלא כי קלמן  שנולד ב- 7 ליולי 1859 נפטר

ב- 6- ליולי  1928 , אמא שלי היתה אז בת שנתיים בדיוק – ממש מתנת יומהולדת.

אז אני לא מתפלא שהיא לא יודעת /זוכרת,  אבל עדיין לא שאלתי את מנדל ועד שאקבל ממנו יותר

מידע נמשיך.

יהודה אנגל התחתן עם מאשה (שידלובסקי/ה) בין 1921 ל- 1922  בעירה  ולוצלבג ליד הנהר יסווה

העובר מקרקוב לסלביה ונשפח לים הבלטי.

והימים הם ימי מצוקה כלכלית שפקדה את כל העולם  יהודה מנסה להתפרנס מיצור  עוגיות שוקולד

ובשלב כלשהו הוא מבין שצריך למצוא מקור פרנסה אחר.

יהודה מקבל משרה במפעל לשמן (   OLIVA)   בגדנסק  היא דנציג  וכל המשפחה עוברת מולוצלבג לדנציג כנראה בשנת  1929  בדיוק שנה אחרי שאביו נפטר בגיל 68. מנדל (מקס) בן 6 ותמר (טילה)

 בת 3.

דנציג היא עיר נמל גדולה וסואנת  העיר הוחרזה כעיר חופשית בשליטת האום, אחרי מלחמת העולם הראשונה.   90%  מתושבי דנציג הם גרמנים ו- 8% פולנים.

הגרמנים לא מוותרים על השליטה בעיר ובעקשנות והתמדה סוחפים לקראת השטלתות מלאה.  השפה הרווחת גרמנית  הפולנים מאבדים את השליטה .  רוב בני המשפחה עוברים לדנציג גם משפחת שידלובסקי

המשפחה של מאשה כולל אחיה  מוריץ עם אשתו פניה ואחותה אנה עם בעלה מקס פאלטס.

מנדל לומד בבית-ספר גרמני , כל התלמידים גרמנים והוא היהודי היחיד בכתה.  תמר בת 4 נמצאת בבית

בהשגחת האמא  מאשה,רוב הזמן משחקת בבית . הסבתא מצד האמא פייגה רוחלה (מבית בוברובניצקי) והסבא אברהם יעקב שידלובסקי מתגוררים בקרבתם גם הדודים מוריץ, אנה ובעלה מקס פאלטס .

לעיטים מנדל מספר לאמו שהוא הולך לבקר את סבתא פייגה רוחלה בעוד שלמעשה הוא הולך לשחק עם חברים מתנועת הנוער.

 

 

 

 

 

 

 

עליית היטלר לשלטון

 

 שנתיים לאחר תחילת השפל הכלכלי בגרמניה, המצב היה גרוע ביותר. סבל אנושי רב, מיליוני |מובטלים, פשיטות רגל חדשות לבקרים, חסרי בית ישנים ברחובות, רעב. ברחובות אנשים נלחמו על כל דבר, הורגים אחד את השני, אך המנהיגיהם הפוליטיים לא הושיעו . בצרתם פנו כולם לאדם היחיד אשר המשיך להיות עקבי ולהציע פתרון, היטלר והבטחתו לעתיד טוב יותר.

 

בראשית שנת 1932 קיבל היטלר הזמנה מאת הנשיא הינדנבורג לבוא לברלין כדי לדון בהארכת תקופת כהונתו של הינדנבורג, דבר ששימח את היטלר מאוד. "כעת הם נמצאים אצלי בכיס! הם הכירו בי כשותף למשא ומתן איתם" - ציין היטלר לרודולף הס. היטלר נסע לפגישה בברלין, אך לא התחייב לכלום (לא הייתה לו כל סיבה להענות לבקשה ובכך לעזור לדמוקרטים להשאר בשלטון).

 

בפברואר 1932, הודיע הנשיא הינדנבורג בחוסר רצון כי הוא "רץ" לנשיאות פעם נוספת. היטלר החליט כי גם הוא ירוץ לנשיאות גרמניה. "חופש ולחם" זו הייתה סיסמת הבחירות של היטלר מול הנשיא העייף הינדנבורג. יוזף גבלס פתח במתקפת תעמולה רחבת היקף. נאומים נשאו באלפים. מפגשים וכנסים בכל יום ובכל עיר. חולקו מליוני עלונים ועותקים של העתון הנאצי. גבלס גם השתמש בטכנולוגיה החדישה, סרטי קולנוע ותקליטים, כדי לתעד ולפרסם את נאומיו של היטלר.

 

הנשיא הינדנבורג לעומת זאת לא עשה דבר. הוא סמך על שמו ונסיונו כמו גם על קולות הגרמנים שרצו לשמור את הרדיקלים מחוץ לשלטון. יוזף גבלס קיווה שהיטלר ינצח בבחירות, אך להיטלר היו ספקות ביכולתו להסיר את הינדנבורג הזקן מכס הנשיאות. אולם התעמולה הייתה עוד הזדמנות לזכות בתמיכה נוספת לו ולמפלגה. רבים בגרמניה ראו במפלגה הנאצית את גל העתיד. לאחר הצלחת המפלגה בבחירות 1930 אלפים נרשמו כחברים במפלגה. בקיץ 1932 עם 6,000,000 מובטלים, אי סדר בברלין, רעב והריסות בכל רחבי המדינה, פני האנשים היו נשואות אל היטלר.

 

ב־13 במרץ 1932 היטלר זכה ב 11,339,446 קולות, כ־30 אחוזים מכלל הקולות. הינדנבורג זכה ב־18,651,497 קולות כ־49 אחוזים מכלל הקולות. הינדנבורג נכשל בהשגת רוב של 50 אחוז מכלל הבוחרים ונדרשו בחירות נוספות בחודש שלאחר מכן. בסיבוב הבא זכה היטלר ב־36 אחוזים מכלל הקולות אך הינדנבורג זכה ב־53 אחוז מהקולות, רוב מוחץ אשר מעניק לו תקופת כהונה נוספת.

 

היטלר תוקף את ברינינג על שלא מתקרב לימין, כמצוות הינדנבורג. בסופו של דבר הלחץ על ראש הממשלה היה גדול מדי והוא התפטר. במרוצת תשעת החודשים הבאים, ממונים שני ראשי ממשלה, הראשון פרנץ פון פאפן והשני גנרל שלייכר. העם השתולל, הוא היה מוכה רעב ואלימות פיזית פשתה ברחובות. הנשיא הינדנבורג כבר לא ידע מה לעשות. מבחינה פוליטית לא יכול היה איש פרט להיטלר לתפקד, אי לכך ב30 בינואר1933הפך היטלר לראש ממשלת גרמניה. בצאתו ממשרדו של הינדנבורג נכנס למכוניתו לקול מצהלות ותשואות הקהל תוך שהוא בוכה ואומר "...עשינו את זה, עשינו את זה...".

 

"...זה כמו חלום - ספור אגדה. הרייך החדש נולד. ארבע עשרה שנות עבודה הוכתרו בנצחון. המהפכה הגרמנית החלה!" כתב יוזף גבלס ביומנו ב־30 בינואר 1933.

לגנרל לודנדורף, חברו של היטלר משכבר הימים, היה זה סיוט. הוא שלח מברק לנשיא הינדנבורג בזו הלשון: "במינוי היטלר לראש הממשלה, אתה מסרת את ארצנו הקדושה לאחד הדמגוגים הגדולים בכל הזמנים. אני מנבא לך שאיש רע זה, יוביל את הרייך לתהום ויגרום לחורבן אומתנו. הדורות הבאים יקללו אותך בקברך על פעולתך זו".

 

נבואתו של לודנדורף הייתה מדוייקת. תוך מספר שבועות יהפוך היטלר לדיקטטור בלעדי בגרמניה, ויפעיל את שרשרת הארועים אשר הובילה למלחמת העולם השנייה ולמותם של כמעט חמישים מיליון בני אדם.

 

 

יום החרם

 

ב-1 באפריל1933 התקיים יום החרם, שבו פשטו פלוגות של בריונים, אנשי האס אה (שכונו "החולצות החומות"), על בתי-עסק יהודיים, חיבלו בציוד ובסחורה, פרעו בשכונות היהודיות והכו ביהודים. בראש החרם עמד יוליוס שטרייכר, בפיקוחו של יוזף גבלס, שר התעמולה. משמרות של אנשי האס-אה עמדו בפתחי חנויות יהודים ומנעו מקהל גרמני להיכנס. הופץ חומר תעמולה אנטישמי, שהורה להמשיך בחרם הכלכלי על היהודים. יום החרם היה הצעד המשמעותי הראשון נגד היהודים בגרמניה הנאצית.

 

לחרם היו מספר מטרות מבחינת מדיניות הפנים של גרמניה:

#הטבעת החותם הנאצי בקרב כל האוכלוסייה הגרמנית.  שהאידאולוגיה תגיע לכל שכבות הציבור – יצירת סדר חדש. זאת עשו בעזרת מכנה משותף – שנאת היהודים.

#יום החרם הוא אמצעי למשוך את בני המעמד הבורגניים על ידי פגיעה באותו מגזר אצל היהודים. יהודים רבים בגרמניה התפרנסו ממסחר, והחרם הכלכלי היה אמור למוטט את הקהילה היהודית כולה. מטרת הנאצים בשלב זה היה לגרום לבידול חברתי של היהודים ולאלצם להגר מגרמניה וכן לאפשר לבורגנים הגרמנים להתפתח כלכלית במקום היהודים.

#האחדה ("גלייכשלטונג") של העיתונות הגרמנית והפיכתה לאנטישמית.

#האחדת המפלגה הנאצית ובדיקת יכולת הארגון והפעולה של המפלגה.  היו בה קיצונים אשר רצו בפעולה מיידית וכך מיתן היטלר אותם. היטלר חשש מאנרכיה במפלגה ולכן יש צורך להוציא כעס וזאת על היהודים.

 

מבחינת מדיניות החוץ של גרמניה - היטלר רוצה לסחוף רוח אנטישמית בעולם אך חושש מתגובה כנגד נפשות.  לכן הוא מציג את היהודים כבעיה הפוגעת בגרמניה.

 

בעיות שהתעוררו במהלך החרם:

#הייתה בעיה בזיהוי היהודים. כיצד להתייחס ליהודים מומרים ובני תערובת?

#אכיפת החרם על ידי כללים שנקבעו מראש. היו חריגות בעיקר באזורים מרוחקים מן העיר. היו פגיעות פיסיות, היו פגיעות ביהודים שהיו נתינים זרים,  גם מקרים בהם החרם נמשך מעבר ליום אחד.

 

תגובת העולם החופשי הייתה מיידית.  מדינות רבות בהן הולנד, צרפת, בלגיה, בריטניה וארצות הברית, הודיעו על הטלת חרם כלכלי על גרמניה. הנאצים המבוהלים הפסיקו את החרם הכלכלי באותו יום.

 

בחרם ניתן למצוא מספר מאפיינים של האידאולוגיה הנאצית: החרם יעשה על ידי האומה כולה – מכיוון שיש מאבק מתמיד בין העם הגרמני לעם היהודי;  בהנחיות של יום החרם כתוב לפגוע ב"מקומות הרגישים", על-פי האמונה שיהודים הם נצלנים פוגעים בכלכלתם הכי קשה.

 

פיטורי יהודים

מטרת הנאצים הייתה לנשל את היהודים מרכושם ולהפרידם מן האוכלוסייה הגרמנית.  באפריל 1933 נחקק "חוק לשיקום הפקידות המקצועית", שהורה לפקידים לא-ארים לפרוש ממשרותיהם במשרדי הממשלה. 2,000 יהודים פוטרו מעבודתם במשרדי הממשלה, במוסדות החינוך, בבתי-המשפט, במערכות העיתונים ובמרכזי הבידור. כמו-כן הופסקה עבודת הרופאים היהודים בקופות החולים.

 

במאי 1933 נערכה שרפת ספרים פומבית בכיכר ברלין, שבה הועלו באש כתבים של סופרים יהודים וכתבים שגינו את המשטר הנאצי.  כמו-כן נאסר על שימוש בפרי התרבות היהודית כגון המוזיקה, המחזות, הפיזיקה , (אלברט איינשטיין), הפסיכולוגיה (זיגמונד פרויד). בספטמבר 1933 הקים השלטון מחלקת תרבות חדשה, שריכזה את תחומי התרבות.  יהודים לא התקבלו לשורותיה, ונמנע מהם כל עיסוק בפעילות תרבותית.  היהודים הוגבלו בעיסוק במקצועות חופשיים, ומספרם במוסדות להשכלה גבוהה הוגבל לאחוז אחד.

 

*          *

 

1933    מנדל בן 10  נזרק מביה"ס הגרמני ועובר ללמוד בבי"ס פולני ביחד עם טילה בת ה-7 .

בבי"ס יש מעט מאד יהודים .

חיי היהוים הופכים מיום ליום חיי גיהנום פיטורי היהודים ממקורות הפרנסה וההשתלטות על רכושם

גורם לבריחה המונית . כל מי שרק יכול מתארגן לבריחה , הנתיב המבוקש ארה"ב אך מחלקת ההגירה בארה"ב נעלה שעריה.  הנתיב החליפי הוא פנמה, ונצואלה, וארגנטינה.

האח של מאשה  מוריץ יחד עם אשתו פניה  דאגו וטיפלו בהוריו הזקנים אברהם יעקב ופייגה רוחלה שידלובסקי נפרדו מהם כשעברו לריכוז (הגטו הראשון) בלובלין שליד וארשה והם אז כבני 70 בערך,  ואחרי כן מוריץ רוכש כרטיסי הפלגה לטרינטד שליד ונצואלה ועל פי התוכנית משם קל יותר להגר לצפון אמריקה . כמוהו עושים גם אנה אחותו עם בעלה מקס פאלטס, ובסיכומו של דבר הם הצליחו להגיע לארה"ב.

אף אחד לא חושב באותו זמן על ישראל כפתרון ,  המשפחה אינה מפגינה דבקות ציונית.

 

 

 

 

 

 

''חוקי נירנברג'''

 

 

חוקי נירנברג הם שני חוקי יסוד שנתקבלו בנירנברג במושב הרייכסטאג ב-15 בספטמבר1935. עיקרם שלילת אזרחות הרייך המלאה מתושבי גרמניה היהודים, והוראות-חוק שתכליתן המוצהרת לשמור על טהרת תורת הגזע הארי.

 

הוראות-ביצוע לחוקים אלה המשיכו להתפרסם זמן רב אחרי קבלת החוקים עצמם והם שימשו יסוד "חוקי" לרדיפת היהודים, לנישולם מעמדותיהם הציבוריות והכלכליות, להחרמת רכושם, וכן לרדיפות יהודים ויהודים למחצה על רקע גזעי.

 

בחוקי נירנברג בוטלה האזרחות של היהודים בגרמניה. עוד, נאסר עליהם להציג ולהניף את דגל הרייך. נאסר על יהודים להעסיק משרתות שהן למטה מגיל 45 (תחילת גיל הבלות). בנוסף, נאסרו לחלוטין נישואי תערובת. אנשים כאלה אולצו ללכת ברחובות הערים כשהם מושפלים עם שלטים.

 

אט אט התחילה אפליה של יהודים. ליהודים נאסר לשבת על ספספלים ציבוריים בגנים, נאסר עליהם לבקר במוזיאונים, בבתי קפה, בתיאטראות, בבתי קולנוע, בבריכות שחייה וכו'. בוטלו רישיונות הנהיגה שלהם, נאסר על יהודים לערוך קניות אלא לשעה בלבד. נאסר על יהודים להחזיק מעילי פרווה, מי שעבר על החוק היה צפוי לעונש מוות. נאסר על יהודים להחזיק חיות בית, אסור היה להם להביט מחלון ביתם החוצה, בבתי יהודים נותק החשמל והגז, נאסר להחזיק עציצים, להאזין מוזיקה כל שעות היום ורבים עוד האיסורים.

המוני יהודים קיבלו מכתבי פיטורים ממערכות העיתונים, מבתי החולים, מהממשלה, מהאוניברסיטאות, מהתזמורות וכו'.

 

השנה 1935  מנדל בן 12 תמר בת 9 .

רוצים לברוח כולם מפוחדים  אין לאן יושבים מכונסים בבית בשקט ובחרדה  היומיום הופך לסיוט מתמשך

חוק אזרחות הרייך מיום 15 בספטמבר 1935

הרייכסטאג החליט פה אחד על החוק הבא המפרסם בזה:

1.       (1) נתין המדינה הוא כל מי שנתון לחסות הרייך הגרמני, ולכן הוא במיוחד מחויב כלפיו.
(2)
נתינות המדינה מוענקת לפי הוראות חוק נתינות הרייך והמדינה.

2.       (1) אזרח הרייך הוא רק אותו נתין המדינה בעל דם גרמני או בעל דם קרוב לו המוכיח על ידי התנהגותו שהוא נכון וראוי לשרת בנאמנות את העם הגרמני והרייך.
(2)
זכות אזרחות הרייך מוענקת על ידי מתן תעודות אזרחות הרייך.
(3)
אזרח הרייך הוא בלבד בעל הזכויות הפוליטיות המלאות בהתאם לחוקים.

3.       מיניסטר הפנים מוציא בתיאום עם ממלא מקום הפיהרר את ההוראות המשפטיות והמנהליות הדרושות לביצוע ולהשלמת חוק זה.

נירנברג, 15 בספטמבר 1935
הפיהרר וקאנצלר הרייך
אדולף היטלר
מיניסטר הפנים פריק

החוק להגנת הדם הגרמני והכבוד הגרמני מיום 15 בספטמבר 1935

חדור הכרה שטוהר הדם הגרמני הוא תנאי מוקדם להמשך קיומו של העם הגרמני, חדור רצון בלתי נמנע להבטיח את האומה הגרמנית לעולם, החליט הרייכסטאג פה אחד על החוק הבא, המתפרסם בזה:

1.       (1) נישואים בין יהודים ובין נתיני המדינה בעלי דם גרמני או בעלי דם קרוב לו – אסורים. נישואים שנערכו בניגוד [לחוק] בטלים, גם אם נערכו בחו"ל לשם עקיפת חוק זה.
(2)
רק התובע הכללי יכול להגיש תביעה לביטול [הנישואים].

2.       יחסים מחוץ לנישואים בין יהודים ונתיני המדינה, בעלי דם גרמני או בעלי דם קרוב לו – אסורים.

3.       יהודים אינם רשאים להעסיק במשק ביתם נתינות המדינה בעלות דם גרמני או בעלות דם קרוב לו שהן למטה מגיל 45.

4.       (1) אסור ליהודים להניף את דגל הרייך והמדינה ולהציג את צבעי הרייך.
(2)
לעומת זאת מותר להם להציג את הצבעים היהודיים. ביצוע היתר זה עומד תחת חסות המדינה.

5.       (1) העובר על איסור זה של סעיף 1 עונשו בית סוהר.
(2)
אדם העובר על איסור של סעיף 2 עונשו מאסר או בית סוהר.
(3)
העובר על הוראות סעיף 3 ו- 4 עונשו מאסר עד שנה וקנס כספי או אחד מעונשים אלה.

6.       מיניסטר הפנים מוציא בתיאום עם ממלא מקום הפיהרר ומיניסטר המשפטים את ההוראות המשפטיות והמנהליות הדרושות לביצוע ולהשלמת חוק זה.

7.       החוק נכנס לתוקפו יום לאחר פרסומו; סעיף 3 רק ב- 1 בינואר 1936.

נירנברג, 15 בספטמבר 1935
הפיהרר וקאנצלר הרייך - אדולף היטלר
מיניסטר הפנים - פריק
מיניסטר המשפטים - ד"ר גירטנר
ממלא מקום הפיהרר - ר' הס

מתוך התקנה הראשונה לחוק אזרחות הרייך מיום 14 נובמבר 1935

4.
(1)
יהודי אינו יכול להיות אזרח הרייך. אין לו זכות הצבעה בעניינים פוליטיים; הוא אינו יכול לכהן במשרה ציבורית.

5.
(1)
יהודי הינו מי שמוצאו לפחות משלושה סבים שהם יהודים גמורים לפני גזעם.
(2)
כיהודי נחשב גם בן תערובת, נתין המדינה שמוצאו משני סבים יהודים גמורים.

(א) אשר השתייך בעת הוצאת החוק לקהילה היהודית או נתקבל אליה לאחר מכן.
(
ב) מי שהיה בעת הוצאת החוק נשוי ליהודי או התחתן עם יהודי לאחר מכן.
(
ג) מי שמוצאו מנישואין עם יהודי כמשמעו בפסקה (1) שנערכו לאחר שהחוק להגנת הדם (ד) והכבוד הגרמני מ- 15בספטמבר 1935 נכנס לתוקפו.

מי שמוצאו מיחסים עם יהודי מחוץ לנישואים כמשמעו בפסקה (1) ונולד מחוץ לנישואים אחרי 31 ביולי 1936.

 

במשך כמעט שלוש שנים עד נובמבר  1938  משפחת אנגל שורדת בדנציג בתוך עיר גרמנית אנטישמית

חסרי פרנסה משוללי זכויות ונרמסים תחת גחמתם של כל אזרח גרמני או פולני ללא הגנת השלטון

וסובלים את המעללים האנטישמיים שמיום ליום מתגברים תחת עידוד המפלגה הנאצית.

 

 

ליל הבדולח

 

הרקע

 

התקופה שלפני ליל הבדולח התאפיינה בחוסר שביעות רצון בקרב ההנהגה הנאצית הבכירה מהקצב האיטי בו התנהלו ההגירה היהודית מגרמניה ודחיקת היהודים החוצה מהחיים הכלכליים. מכאן נבע הצורך בהסלמת המדיניות האנטי יהודית ברייך.

 

ב-7 בנובמבר 1938 ירה הרשל גרינשפן, צעיר יהודי גרמני בן 17 שנמלט לפריז, בארנסט פום ראט, המזכיר השלישי בשגרירות הגרמנית שם ופצעו. מניעו של גרינשפן, שמטרתו המקורית הייתה לפגוע בשגריר, היה מכתב שקיבל ממשפחתו ובו נאמר לו שמשפחתו הוגלתה מפולין, במסגרת "גירוש זבונשין", יחד עם 17,000 מיהודי גרמניה שמוצאם פולני. המכתב לגרינשפן תיאר את כל המאורעות הקשים שקרו לבני משפחתו במהלך הגליה זו, שהייתה הראשונה בסדרה של פעולות להגליית יהודים מגרמניה.

 

נסיון ההתנקשות (בשלב זה) עורר זעם בחוגים נאציים ועיתוני המפלגה הנאצית, תחת הכוונתו של שר התעמולה יוזף גבלס תקפו באכזריות את היהודים על המעשה למחרתו, ב-8 בנובמבר. באותו לילה היו מספר התארגנויות מקומיות של כנופיות פורעים נאצים אשר שרפו בתי כנסת ופגעו ביהודים וברכושם. 

 

למחרת מת פום ראט מפצעיו, ובכך,למעשה, נשלמה האמתלה הדרושה וניתן מלמעלה האות לפוגרום.

 

 

 

אירועי הלילה

 

 

ליל הבדולח התרחש ביום השנה הכפול לפוטש במרתף הבירה (1923) ומהפכת נובמבר (1918), יום חשוב בלוח השנה הנאצי. בכל רחבי הרייך נקבצו חברי המפלגה כדי לציינו. היטלר ובכירי המפלגה הגיעו למינכן, עיר המוצא של התנועה הנאצית והתכנסו בבניין העירייה הישן.

 

לאחר שנועץ עם היטלר בארבע עיניים, החל גבלס לארגן את פעילי המפלגה והאס אה לערוך פוגרום יזום ומתואם היטב ביהודים, קודם במינכן ולאחר מכן בברלין ובכל רחבי הרייך. הפוגרום תואר רשמית כהתפרצות ספונטנית של הגרמנים, אך למעשה היה  זה  ארוע שתוכנן והתבצע לאור פקודתו של ריינהרד היידריך לאס אס שניתנה באחת אחר חצות. במקומות רבים יצאו הפורעים לדרכם היישר מהמסיבות וההתכנסויות האמורות. רבים מהם אף היו שתויים.

 

 

בפוגרום נהרסו כמעט כל בתי הכנסת בגרמניה, בתי קברות יהודיים רבים, אלפי חנויות בבעלות יהודים ו-29 בתי כל-בו. יותר משלושים אלף יהודים נעצרו, לעתים על-פי רשימות מוכנות מראש, ונשלחו למחנות ריכוז. מאות יהודים נרצחו או נפצעו קשה. גרמנים אחדים בעלי "חזות יהודית" נרצחו אף הם.

 

בהוראה מגבוה, נמנעה המשטרה מלהפריע לפורעים או להחזיר את הסדר על כנו. השרפות המשתוללות כובו רק במקומות שבהם הייתה סכנת התפשטות לבתיהם ורכושם של לא יהודיים. ההרס, ההתעללות והרצח נמשכו כל הלילה באין מפריע ונפסקו בבוקר, גם כן בהוראה מפורשת מגבוה.

התקופה שלאחר ליל הבדולח ותוצאותיו

 

הימים הבאים הביאו עימם גינויים חריפים של הפרעות מכל רחבי העולם. בגרמניה, לעומת זאת, עמדו ימים אלה בסימן של האשמת הקורבנות היהודיים באחריות לפשע שבוצע נגדם ונקיטת שורה של צעדי עונשין כנגד יהודי גרמניה.

 

ב-12 בנובמבר ישב הרמן גרינג בראש ישיבה שנועדה, בהוראתו של היטלר, לדון בפתרון מתואם ל-'שאלה היהודית'. הוחלט כי חברות הביטוח תשלמנה את נזקי הרכוש (שנאמדו במאות מיליוני מארקים) לא ליהודים אלא לקופת הרייך. כמו כן הוטל על היהודים קנס בגובה מיליארד מארק, בנוסף על הוצאות התיקונים והבנייה מחדש של רכושם. צו נוסף אסר על היהודים את ההשתתפות בכלכלה החל מה-1 בינואר1939. בשבועות הבאים נוספו צווים רבים, כדוגמת צו האוסר על יהודים להחזיק רשיון נהיגה

 וצו שסגר את בתי הספר היהודיים.        

 

ליל הבדולח מסמן עליית מדרגה בפעילות אנטישמיות של המדינה הנאצית. מהתנכלויות, אלימות מילולית ודחיקה הדרגתית של יהודי גרמניה החוצה - לפוגרום, אלימות פיזית ורצח בהיקף כלל ארצי. המטרות שעמדו לנגד עיני הנאצים הושגו במידה רבה: ההגירה היהודית מגרמניה הואצה וכ-80,000 יהודים עזבו את שטח הרייך בתקופה שבין סוף 1938 לפריצת מלחמת העולם השנייה. תחת הנהגתו של גרינג, גם ה-'אריזציה' - סילוקם של היהודים מהכלכלה הגרמנית, התנהלה ביתר שאת לאחר ליל הבדולח, כענישה קולקטיבית על הנזק שגרמו היהודים כביכול. עם מנוסתם של היהודים מאדמת הרייך, נגזל רכושם על ידי הנאצים. 

 

על אף התגובות הנזעמות ברחבי העולם, והחלטתן של מספר מדינות לנתק את קשרי הדיפלומטיה עם גרמניה, נוכחו הגרמנים כי תגובת העולם לרצח יהודים אינה נחושה ומשמעותית. בכך נסללה הדרך להשמדת יהודי אירופה בשואה.סיבות וההתכנסויות האמורות. רבים מהם אף היו שתויים.

 

 

 

 

אומדן הנזקים שנגרמו בנפש וברכוש

 

ממדי ההרס וההרג המקובלים בספרי ההיסטוריה לקוחים מהנתונים שמסר היידריך ב-11 בנובמבר, כיום לאחר תום האירועים ולפיהם נהרגו 36 יהודים, נהרסו 815 חנויות ונשרפו 267 בתי כנסת. דו"ח נאצי אחר מונה 91 הרוגים.

 

המספרים האמיתיים הם בוודאי גבוהים בהרבה. לפיאיאן קרשו (איאן קרשו, '''היטלר - נמסיס 1936-1945''' ,עם עובד ,2005) עמד מספר החנויות שנהרסו על 8,000. פרופ' מאיר שוורץ מעמותת "בית אשכנז" העוסקת בתיעוד בתי הכנסת שנהרסו, מונה 1,406 בתי כנסת שנשרפו או נהרסו כליל. כמו כן הוא מעמיד את מספר היהודים שנהרגו בליל הפרעות על 400 ולאחר הכללת אלו שהתאבדו בימים שלאחר מכן כתוצאה מהן או נרצחו בשלושת מחנות הריכוז אליהם נשלחו (דכאו, בוכנוואלד וזקסנהאוזן) מגיע האומדן ל- 1,300 עד 1,500 אבדות בנפש.

 

מעורבותו של גבלס

 

 

לכל אורך הדרך היה יוזף גבלס הכח המניע העיקרי מאחורי ליל הבדולח. התנקשותו של גרינשפן בפום ראט וביחוד תזמון מותו של האחרון, היוו עבור גבלס הזדמנות פז להחריף ולהקצין את הפעולות נגד היהודים ברייך כפי שרצה לעשות מזה חודשים. לפי קרשאו, גבלס הוא שיזם ותיאם את הפוגרום רחב ההיקף, בידיעתו ובהסכמתו הכללית של היטלר ובניגוד לדעתם של בכירים אחרים כהרמן גרינג והימלר.

 

בפעולותיו של גבלס היה גם אלמנט של פוליטיקה פנימית: הוא היה צריך לזכות מחדש באהדת הפיהרר, לאחר שהבעיות בחיי הנישואים שלו והרומן שניהל עם שחקנית הקולנוע הצ'כית לידה בארובה הביאו עליו את כעסו.

 

 

המינוח "ליל הבדולח"

 

המונח ליל הבדולח, או ליל הבדולח של הרייך (Reichskristallnacht), הוא בבחינת לשון נקייה והוא נטבע על ידי הנאצים במטרה הכפולה להמעיט בנזקי הפוגרום (זכוכיות מנופצות ותו לא) ולשוות לו גוון חיובי הנלווה לנצנוץ האור בשברי הזכוכית. חוקרים כפרופ' מאיר שוורץ סבורים על כן כי המונח אינו ראוי ואכן, לפחות במקורות גרמניים רשמיים הוא מכונה כיום 'ליל הפוגרום' או 'פוגרום נובמבר'.

 

*        *

 

בדנציג היהודים נמצאים בהסגר וחייבים להתייצב ולהרשם פעמיים ביום.

הקש ששבר את גב הגמל היה בעצם ליל הבדולח, לפחות מבחינתו של יהודה אנגל.

יהודה מחפש דרך לחלץ את משפחתו מהגיהנום , האופציה האמריקאית  נמחקה כתוצאה מהקשיים

שמערימה מחלקת ההגירה האמריקאית, בישראל הבריטים מגבילים את התרי העליה .

תפקידיו ומאמציו העיקריים של ועד הקהילה התמקדו, בארגון הגירה מזורזת.

 

הודות להשתדלויות ולמאמצים קדחתניים תוך קבלת עזרה מחוץ לארץ יצאו עד סוף נובמבר 39 כ- 250

יהודים לאמריקה הצפונית והדרומית, לארץ ישראל ולאיטליה. עליהם נוספו בדצמבר ובינואר 50 איש שביחד היוו כ- 20% מהקהילה. הם ניצלו את מיכסות ההגירה לרבות הסרטפיקטים שהוקצו עבור העיר

החופשית לפני סיפוחה.  רשיונות נוספים לא נתקבלו, והמוצא של ההגירה הליגאלית נסתם לחלוטין.

רק ההעפלה לארץ ישראל נותרה כדרך הצלה יחידה.

 

יהודה מצטרף לקבוצת טרנספורט של כ- 50 יהודים מדנציג במסע לישראל .

מנדל זוכר שועד הקהילה השיג 50 מקומות בשיירת מעפילים שיצאה מברלין ב-   21/10/39

והקבוצה של יהודה הצטרפה אליהם בוינה. השיירה מנתה סה"כ כ-  800 איש,  שנרצחו על ידי הצבא הגרמני ומשתפי פעולה קרואטיים במחנה מעצר ליד העיר סבץ ביוגוסלביה.   הצליחו להמלט  רק 3  אנשים ממרחץ הדמים.

מנדל הראה לי צילום של יד לקבר אחים בקרואטיה ששמו של יהודה חרוט על אבן ההנצחה. את התמונה

צילמו זהבה ושלמה בר חברי הקיבוץ נוה ים בעת שערכו מסע שורשים.

 

 

 

 קולונימוס
התחברות לחברים



מונה:


[חזור למעלה]

אם נהנת  מומלץ להכניס למועדפים       WWW.FIENHOLTZ.COM

©כל הזכויות לכל תוכן המצוי באתר זה שייכות בלעדית ליהודה בן נחום אשר ממליץ להוריד ולהפיץ ברבים  תוך שמירת זכויותיו

 

 

לייבסיטי - בניית אתרים