שִירִים לְלׁא הֵפְסֵק
אתמול היום ובעקר מחר

 

תאריך ושעה
 

חדש מהתנור של הפורום

בן שמן - תחנה ראשונה

  

 

ההפלגה  בת כשבוע באוניה פולוניה הסתימה בנמל חיפה , זה היה לקראת סוף אוגוסט , קיץ חם ונעים,

בנמל כבר המתין לשמאי אחיו הבכור יעקב שעלה ארצה  ארבע שנים קודם ב-1934 ,

שמאי התקשה לאתר אותו בהמולה שהתרחשה ולבסוף כשנפגשו , התחבקו והחליפו רשמים ,

יעקב ליווה את שמאי אל האוטובוס שיקח אותו לבן שמן , אוטובוס משוריין שחלונותיו מרושתים כהגנה מפני התקפות אפשריות של ערבים ,  הימים היו ימי מאורעות ובן שמן סמוכה לבית נבאלה  ולכן לווה האוטובוס בטנדר של נוטרים חמושים .

 

בכפר המתינה להם קבלת פנים  של קבוצת מורים אנשי סגל ומספר תלמידים ותיקים, שכבר התנסו רבות בקליטתם של העולים שהגיעו מאירופה ,הנערים היו  מבוהלים לא מעט, חוששים מן הבאות,עייפים מן המסע הארוך ,זרים בלבושם ובמנהגיהם.  הם כובדו בחדר האוכל בתה ועוגות ואחר כך עברו את תהליך המיון , מי לקבוצת הילדים, ומי לחברת הנוער.

 

חברת הנוער בעצמה היתה מחולקת לשתי קבוצות עיקריות :

קבוצה ב' היא הקבוצה של תנועת גורדוניה, נערי חוץ לארץ במסגרת עליית הנוער  מאירופה , .

קבוצה ד' היא הקבוצה שאליה נשלחו המקומיים (הצברים) ברובם הנוער העובד.

שמאי נשלח יחד עם חבריו בנו נוימרק  ואליהו ויינברג לקבוצה ב'.

בקבוצה ד היו שמעון פרסקי (לימים פרס) מולה כהן,  ואלה נחשבו לקבוצה מיוחסת.

רוב תלמידי הכפר היו בעצם ילדי עליית הנוער ורק מיעוט היו בני הארץ ברובם הגיעו ממשפחות

הרוסות או בעיתיות שפנמית בן שמן היתה פתרון הולם עבורם.  גם ילדי המושב הישן בן שמן למדו בבית הספר של הפנמיה.

חלק הגיעו רק בשל ההילה שנקשרה לשם בן שמן, בי"ס מיוחד בעל רוח תרבותית עם רמת חינוך גבוהה

בי"ס המטפח את אהבת הארץ עבודה והגשמה ברוח א.ד גורדון.

מטרת בית הספר לא היתה להכשיר את בוגריו לבגרות.  במפורש הכונה היתה להכשיר דור של חקלאים שיגשימו את החלוציות ויישבו את הקיבוצים  וכן היתה הכוונה מפורשת לגיוס לכוחות ההגנה.

 

אחרי שמוינו לקבוצה ב' חולקו לחדרים  , והתקבצו כל אחד  בחר להתגודד עם החברים משם.

שמאי בנו ואליהו התגוררו יחדיו.   ושמרו על אחדות שחזקה אותם ונסכה בהם תחושת בטחון.

בדרך כלל עברו הנערים החדשים  כמקובל בהווי של פנמיה בקבלת פנים  קונדסית , הותיקים

דרשו מהם לבצע משימות כמו לצחצח את הדשא במברשת שיניים או להסתובב שעות עם צינור השקיה כבד. אך בעקר לגלגו המקומיים על לבושם ובמיוחד על מכנסי השלושת רבעי לעומת מכנסי ה"שיבר"

הקצרצרים של המקומיים.   גם  העברית המצוחצחת של העולים בנוסח בי"ס "תרבות" שכולם כ"כ טרחו

ללמוד כהכנה לעליה לישראל היתה נושא ללגלוג,  אני חפיץ , במקום אני רוצה,  פוזמקאות,

במקום גרביים .חשקה נפשי. אליהו סיפר לי ששמאי היה שואל מה משמעותו של משמע ודבק בו הכינוי משמע.

מכתב בעברית מדבורה

 

פרק זמן קצר עבר וכולם התארגנו והחלו לחוש תוך זמן קצר כמו בני המקום. מן רוח צברית מיוחדת

וכל כך שונה מההווי הגלותי , וזה מצא חן מאד בעיני שמאי וחבריו.

 

 

 

 

כבר בשבת הראשונה  התכנסו  כל התלמידים והצוות  בחדר האוכל  , טקס קבלת השבת ,הקראת המסכת

השבועית והשירה בציבור מילאה את כולם בגאוה ובעקר הערבית המוסיקלית.

היתה זו חגיגה אמיתית ברוח שונה מההוי הגלותי בשדלץ. 

 

  שמאי נזכר בבית  באמא חאנטשה  שכל כך חסרה לו עכשיו , באבא שמקדש בשולחן השבת באח יצחק שהיטיב לצייר,  ואהרון שהפליא לנגן בכינור,  הם המבוגרים ממנו שעודדו אותו כ"כ לעלות לישראל ובעצמם השתוקקו גם הם להגשים את הציונות, והאחות הקטנה דבורה שאתה טייל רבות ברחובות שדלץ. 

לחלוחית שבצבצה בזוית העין הזכירה לו שעדיין לא כתב מכתב הביתה, ולמחרת בבוקר ישב וכתב

את מכתבו הראשון הביתה.

 

 

המכתב הראשון לא הסגיר את געגועיו ,הוא שמר על איפוק על ערשת בוגרת,ופרט את המסע באוניה לישראל.  הפרוצדורה של שליחת המכתבים חייבה כמובן בול ותקציב לבולים טרם הוסדר כך שלקח זמן מה עד שהמכתב הגיע לידיה המיחלות של חאנטשה בבית בשדלץ.

 

 

 

 

 

ב- 29  לאוקטובר   יום שבת   היא עונה לו  ומבטיחה לו שתשלח אליו את המנדולינה והשמכה

שביקש במכתבו. ואחיו אהרון מבטיח לבקשת שמאי שישלח לו תמונות משדלץ טיפין טיפין .  

 

ראה בפרק מכתבים משדלץ.

 

שמאי החל ללמוד בשדלץ לנגן על מנדולינה והיה בתחילת דרכו וכשראה את הערבית המוסיקלית

בקבלת שבת והשחרית המוסיקלית בבוקרו של השבת הוא התמלא בתשוקה להכנס לאוירה

המוסיקלית ששררה בבן שמן.

 

 

אני זוכר  מתישהו כנראה פורים  1966,  ביקשה ממני שרה בלכר (מילר) לצורך תחפושת פורים את המנדולינה שהיתה בחדרי זו היתה המנדולינה של אבי שעשתה דרכה בשנת 1939 משדלץ לבן שמן ושימחה אותו מאד.  את המנדולינה לא ראיתי יותר אבל זכרונה נחרט.  כשגיליתי את אוסף המכתבים משדלץ  לא הבנתי מילה מאחר ורובם נכתבו באידיש. ולקח זמן רב עד שלקחתי יוזמה ונתתי אותם לתרגום או אז התגלה לי עולם ומלואו -  אבי כבר לא היה כשר לספר את סיפורו  - והמכתבים המתורגמים האירו את עיני .

 

ב-  2  לנובמבר מגיע מכתב שני מהבית תשובה למכתב של שמאי מה- 19 לאוקטובר.

עדיין לא שלחו את השמיכה, והלילות של אוקטובר החלו להיות קרים, והשמיכות שסופקו ע"י

המחסן של בן שמן לא דמו לשמיכות הפוך מהבית,

 

אהרון שמח לספר לאחיו הצעיר כי שנדלה לקחה את התמונות ששלח ומבקש שישלח את התשלילים

כדי שיוכלו לפתח עותקים נוספים.

 

הלימודים בכפר הנוער היו באוירה נינוחה, המורים למעשה העבירו את החומר כמו באוניברסיטה

שיטת הלימודים הושפעה מהשיטה הדולטונית, שצברה פופולריות רבה בשנות העשרים בארה"ב.

אחר כך גם באירופה, השיטה דרשה מהתלמיד עבודה עצמית יוצרת ובמקביל כמעט ביטלה את ההוראה הפרונטלית המקובלת. התלמידים לא נדרשו לזכור ולשנן והמדריך היה מגיע לשיעור מצויד בספרי עזר

ולימד את התלמידים להשתמש בהם, האווירה היתה חופשית ומשוחררת.

הלימודים נמשכו עד 13:00 בצהריים.

העבודה לעומת זאת היתה המבחן העליון, עבודה קשה בחקלאות היתה אידיאל, ואכן סמל הכפר

היה שתי שיבולים ובינהם הכתובת "אל השדה".

המרכזים של ענפי החקלאות בכפר היו מוכרים וידועים בקהילייה החקלאית כטובים בתחומם

בלאוקופ –ברפת

מסרקי – בפלחה

קושניר – בגן הנוי

מלניק – במטעים

לאור – בצאן

מנדלסון – בלול

דר' שטראוס חתנו של בובר  -

מעמדו החברתי של תלמיד נקבע בעקר ע"פ התמסרותו לענף ומדת ההצטינות בו.

 

 

 

 

הרפת היתה ללא ספק הענף הנחשב ביותר. לא לחינם היו שמעון פרסקי ומולה כהן רפתנים

זה מזכיר לי את הרמטכ"ל  בוגי יעלון שהיה הרפתן בקיבוץ גרופית יחד עם ידידי מאיר רמון

שנשאר עד היום עם החרה של הפרות . ומאיר אומר לי שזה נפלא. כי ריח הזבל ניחוח חציר.

גם הדוד שלי מנדל אנגל האח של אמי היה משך שנים הרפתן של הקיבוץ (נוה ים)

אני זוכר בילדותי איך עבר אתי ברפת וקרא בשמות כל הפרות  אחת לאחת מבלי להתבלבל.

 

שמאי אהב מאד את העבודה החקלאית אפילו הייתי אומר שהוא הוקסם ממנה.

שמאי מספר במכתבו על העבודה בפרדס ואהרון ודבורה מבקשים שישלח תמונות מהפרדס.

יותר מאוחר כשהגיע שמאי להתישב בנוה ים לאחר הכשרתו בדגניה  הוטל עליו להיות מנהל ענף הכרם.

עד הגיוס לבריגדה  מלא את התפקיד.

 

ב- 25 לנובמבר כותבת חאנטשה  לשמאי במענה למכתבו מה- 18  לנובמבר  מתוך צמאון

לשמוע ולדעת הכל , כל פרט ואפילו הקטן ביותר -  אמא פולניה אמיתית.

היא פונה אל שמאי  ומנסה להשוות את הסיפור של הבן של בעל המכולת שעלה לישראל לבי"ס

חקלאי בתנאי פנמיה של כפר חסידים, ומתאורה עולה  סקרנות לגבי אורח החיים התורניים בבן שמן.

שמאי לא מזכיר במאומה את עינין התפילות את ביכנ"ס והאמא  מבינה מיד את העינין – אין .

בשדלץ הבילוי של שבת היה בדרך כלל הליכה לביכנ"ס  , אגב האח יעקב סיפר כי בהיותו

בזמן הלימודים בטכניון בחיפה , בעיקר כדי להפיג את הבדידות הלך לביכ"נס.

חאנטשה   מבקשת לדעת מה שלומו של אליהו ויינברג ומבקשת שיקיים את הבטחתו וישלח

לה מכתבים ישירות.    היא רוצה לשמוע הכל כל פרט ומכמה זויות .

שמאי כותב שהם אוכלים אוכל בריא אז היא לא מסתפקת ורוצה לדעת אם זה גם טעים?

איך אתה מסתדר לבד – בבית היו משרתות ואמא פינקה כך שכולה פליאה איך הילד המפונק

שלה מסתדר ???

 

בינתיים בבן שמן ממשיכים במסורת וקוראים ערב ערב את העיתון בתום ארוחת הערב

הקבוצתית. עכשיו הידיעות המוקראות בקול די קודר מתוך דפי "דבר" מדאיגות .

הרדיו היחידי שהיה שם לא תמיד פעל  ואז  המפלט היה פעילות תרבותית .

את התלמידים עודדו להשתתף בחוגים ספרותיים המורים לספרות דומיניץ וגרינשפן

היו מנהלים חוגים.  דומיניץ היה ליטאי חריף שהיה מעריץ גדול של ברנר וגנסין. גרינשפן העדיף

את ספרות העולם – הוא היה בקי בכתבי טולסטוי,איבסן,ופושקין, ודקלם פסוקים שלמים בלהט,

איש רוח מפוזר שהיה מעורר את לגלוגם טוב הלב של חניכיו בשל הרישול בלבושו.

שתי ספריות גדולות עמדו לראשותם , ומרבית הספרים הושגו ע"י מאמצי השנור של המנהל ד"ר להמן .

 

 

ב- 8 לדצמבר כותבת חאנטשה במענה למכתב של שמאי  מה-20 לנובמבר  שהגיע ב-  6 לדצמבר.

"השמיים מכוסים בעננים שחורים ומאיימים"

"…מתפללת לזרוע חזקה לעליון שישלח רוח עדינה שתפזר הכל ושנזכה לאור נצחי, וככה תתגלה גדולתו וקדושתו. כן, המשימה הגדולה והקשה ביותר היא של המורה שמנסה לחנך את ברואיו, והם צריכים להיות לדוגמא לדורות הבאים. הכי יפה זה כאשר בן האדם יכול לשלוט בעצמו…"

 

שמאי לראשונה מבין שגם לשדלץ הגיע רגע של משבר  מתחיל להיות מפחיד, זה כבר לא מה

שהיה.  השמיים מכוסים בעננים שחורים ומאיימים !!!

שמאי אליהו ויינברג ובנו נוימרק מודאגים :

עברו מעל ארבעה חודשים מאז שעזבו את הבית, ובבית שעזבו מתקדרים פני השמיים.

 

 

שדלץ   ה- 1 לספטמבר 1939 

 

היום ניתן צו גיוס, קולות בכי נשמעים בחוצות העיר , הכל בוכים,יהודים ונוצרים.

מתוך בית העיריה יוצאים מפעם לפעם רצים לחלק בין תושבי העיר את הזמנות הגיוס.

היום מכריזים על מצב חרום ולמחרת על מצב מלחמה  .

בצהרים כל מקלטי הרדיו נשמעו ברחבי העיר נשיא פולין מושצ'יצקי נשא נאום והודיע כי היום

ה-      1  בספטמבר 1939 , פרצה מלחמה בין גרמניה לבין פולין.צבא גרמני נכנס

לטריטוריה הפולנית  ואוירונים גרמנים הפציצו כמה ערים פולניות.

בשבת , יום שני למלחמה היתה בעיר אזעקה ראשונה, מספר אוירוני סיור גרמניים נראו פעמים אחדות מעל העיר.

יום ד'  היום השישי למלחמה.  הפצצות גרמו למקרי מוות בכמות ניכרת. ניפגעו תחנת בנזין, ורכבת שהיתה בדרכה לתחנה.  ההפצצות נפלו בכל מקום ללא הבדל בין יהודים לנוצרים.

יום  ה'  היום השביעי,  כבר בבוקר נשמעו קולות נפץ שהחרידו את תושבי העיר, המטוסים מפציצים ללא רחם וללא הרף, כולם רצים כמטורפים למצוא מחסה, או לחפש את בני משפחתם וקרוביהם. הבכי והצעקות נשמעים עד לב השמים.

רבים מן הבתים הושמדו ובחלקם עדיין עולות הלהבות ...

יום ערור היה יום ה' אך ימי שישי שבת וראשון לא היו טובים ממנו. ציפורי הפלדה מטוסי הסיור הגרמניים הופיעו ומיד לאחריהם הגיעה שירת מפציצים והטילה את תחמושתה על העיר וחצי שעה אחר כך מסלול נוסף.

אלפי הרוגים נמצאו תחת החורבות .

 

 

 

הגעגועים נמסכו בחרדה ככל שרבו הידיעות הקודרות משם ולא אחת היה נשמע קול בכי חנוק מאחת המיטות. אמנם הגעגועים לא מילאו את חייהם : אחרי הכל הנערים מלאי המרץ היו עסוקים מעל הראש בפעילות של לימוד ועבודה חקלאית חברה ותרבות קריאה והאזנה למוסיקה.

אבל בלילה באו הזכרונות, החלומות, הגעגועים.  בית הספר הנעים בעולם, החברים הטובים בעולם לא יכלו להיות תחליף לליטוף יד אם ולמבטו האוהב וחיבוקו של האב.

ההווה המאושר ביותר בבן שמן לא יכול למחוק את זכרונות הילדות המתוקים.  העתיד שטוף השמש בארץ ישראל לא יכול היה לעמעם לגמרי את העתיד הקודר שנשקף להורים ולשאר בני המשפחה שם בבית בשדלץ ההולכת ונמעכת תחת לחץ הנאצים.

 

 

 

 

 


39 – I – 22

בני היקר שמאי'לה!

כבר עברו מספר שבועות מאז שקיבלנו את מכתבך מהטיול. באותו שבוע קיבלנו מיעקב היקר שלנו עוד מכתב נוסף, ואתה דווקא לא ממהר לכתוב לנו. מהי הסיבה? אולי זה בגלל האדישות או שדווקא בגלל השאלות הרציניות שלנו? (שלושת המילים הבאות לא ברורות בגלל הכתם מימין. כנראה – "שאלות, שמחזקות אותנו"). שמאי, אין לנו הרבה מה לכתוב במצב הנוכחי, כאשר אנחנו לא יודעים מה קורה אצלך. ילד יקר שלי! לא ניתן לתאר את הכאב שלנו כאשר אנחנו לא מקבלים בזמן את מכתביך. הם הנחת האמיתית של הוריך, המחכים עם המון געגועים בארץ רחוקה לילדיהם היקרים והאהובים. בשל כך, זוהי עבודת קודש לכתוב לנו. תכתוב לנו על הכל. שוב מרגישים את חוסר הרוגע שאינו פוסק אף לרגע. גם אנחנו זהירים מאוד במועדי הכתיבה, כדי לא להאיר את הבית. אנחנו, ברוך השם, בריאים. אנו מאחלים לך שתהיה בריא וחזק, ושנשמע ממך רק בשורות טובות.

 

אמך חנטשע

 

22 לינואר , כבר עברו 22 ימים למלחמה ושום מילה לא מתוארת התופת שעוברת המשפחה בשדלץ

אך חאנטשה  מתלוננת על חוסר הרגישות של שמאי -  היא לא רוצה להדאיג אותו ומסתירה ממנו את רוע

המצב – ילד יקר שלי !  -  הנימה היחידה המסגירה את המצב,  ."..אנחנו זהירים מאד במועדי הכתיבה

כדי לא להאיר את הבית..."  כדי שהמטוסים של הנאצים לא יגלו אותנו.

 

רבים מן הנערים בבן שמן נקשרו אל המדריכים והמטפלות בקשר חזק מאוד, מעין פיצוי על המרחק מההורים  היו מספרים על הוריהם בגולה  מספרים ובוכים , והכל נעשה בסודי סודיות.

אסור לשבור את המיתוס של הצבר  המחוספס וקשוח.

 

אני זוכר שבילדותי לקח אותי שמאי אבי לביקור יותר מפעם אחת אל אם הבית של הקבוצה שהתגוררה

בחולון  ליד מנסבאך , חוה לוביאניקר,-אחותו של פנחס לבון, - אני זוכר את בעלה ורדי עם פייפ רייחני למיטב זכרוני,

ואת בתה יוספה התמירה והיפיפיה .

עד יום מותה היתה חוה לאבי כמו אם, גם עם יוספה נשמרים היחסים עד היום.

לימים אחרי שעזבנו את הקיבוץ והורי חיפשו  דרך לרכוש דירה , היתה זו חוה ששלחה את שמאי אל

אחיה שהיה אז מנכ"ל חברת שיכון עובדים,  זליג לבון, שפתח בפני שמאי אופציה נוחה ומתאימה לרכוש דירה

ברחוב אהרונוביץ 6  בשכון ותיקים שהוקם בחולון (1953) .

חוה היתה אשה קטנת קומה עם סיגריה ניצחית בזוית פיה.  חוה היתה אשת הסוד של אבי .

אני מניח שהוא הראה לה את המכתבים שקיבל והיא שהבינה גם את מה שלא היה כתוב ליטפה את ראשו

חיבקה והרגיע אותו.

 

 

 

39 –I - 27

 

בני היקר שמאי'לה!

קיבלנו את מכתבך. ציפינו לו בקוצר רוח. אנחנו מודים לך, בננו היקר, על התיאור הפרטני, המאפשר לראות בו הכל כמו בתמונה. זה גורם לנו למצב רוח טוב יותר ומעורר בנו שמחה. זה גורם לנו לקוות לגאולה הקרובה מהקדוש ברוך הוא. כשדבורטשעלע ראתה שאני כותבת לך, היא ביקשה ממני שאקריא לה את המכתב שכתבתי לך, וכשהגעתי לביטויי געגועים, תגובתה ופרצופה היו בדיוק כמו שלך. יכולנו להבין ממכתבך מה קורה בבית-הספר שלך. הוא מסופק בכל הדרוש ומרגישים בו כמו בגן עדן. ובוודאי שכל אלה שיש להם מזל ללמוד שם צריכים לתרום, בעזרת השם, בכל כוחם כדי לקיים את כל הדרוש מהם בלימודים ובעבודה. אצלנו הכל כתמיד. דבורטשעלע לומדת טוב מאוד. ילדה טובה מאוד, שהשם ישמור עליה. גם אבא, ברוך השם, מרגיש טוב יותר. שתהיה לנו בריא וחזק ושנשמע ממך רק בשורות טובות. כתוב לנו האם אתה מרוצה מהאוכל.

 

(המכתב ללא חתימה)

 

אחי היקר,

החיים פה חדגוניים, ללא חדשות ואירועים. מתעוררים בבוקר וכבר בא הערב, מפני שכל הזמן יורד גשם. לפעמים מופיעה השמש מאחורי העננים ומאירה במקצת. אך זה קורה לעיתים רחוקות מאוד. עקב זאת, אל תתפלא שאני כותב לך מעט ובאופן נדיר יחסית. התחלתי ללמוד עברית. נדמה לי שאם אתחיל לכתוב לכם בעברית אז אוכל להתקרב אליכם בצורה עמוקה יותר. יעקב כתב לנו שאתה מסתדר טוב ושאתה מוצא חן בעיני הסביבה.

הדבר שמח אותנו מאוד. כשאבא קרא את המכתב האחרון שלך הוא אפילו דמע. אני רואה שהזמן עובר עליך בנעימים. אל תשכח אותנו. ישנו פתגם האומר כי "רק מרחוק אנחנו רואים כמה אנו יקרים לעצמנו"

איציק


39 – 2\7

בני היקר שמאי'לה!

קיבלנו בתאריך 6 בפברואר את מכתביך מתאריכים 12/01 ו- 23/01. חיכינו להם בקוצר רוח. עכשיו זה לוקח יותר זמן, אבל במצבנו גם זה לטובה. שמאי'לה היקר! הידיעות שגברת זילברמן קיבלה מהוריה לגבי אהרון לא תואמות את המציאות. אהרון אמר לה שהוא מצפה לצו גיוס, אבל עד היום לא קיבל כלום, ואם יקבל אותו עכשיו, הוא ישתחרר בשנה הבאה. כמובן שאנחנו, ובמיוחד אני, לא רגועים. ומי יעזור לאבא'לה? אבל אין ברירה, צריכים לסמוך על רצונו של ריבונו של עולם. בני היקר! אני רואה שאתה דואג לנו מאוד. אתה כותב ואתה פונה לבורא עולם שיעזור לנו ויביא את הגאולה ויחד נהיה מוגנים תחת כנפיו. גברת זילברמן כתבה לו שהיה פיגוע לא רחוק מהמושבה שלכם, אבל אתה לא כותב לנו על זה. בניו של וויינברג היו אצלנו מספר פעמים וסיפרו לנו שכבר שישה שבועות הוא לא קיבל מבניו אפילו מכתב אחד וזה מדאיג אותם מאוד. זה גורם להם לעגמת נפש רצינית. גם אנחנו מאוד מודאגים. תבקש מהם שיכתבו אודותיך. גם אתה אף פעם לא מזכיר אותם. והם (וויינברגים) תמיד שואלים מה מצבך ומה אתה כותב. תצטרך גם אתה לכתוב עליהם ואנחנו נמסור להם ד"ש מבניהם. תכתוב לנו את הסיבה שבגינה וויינברג שתק. מהמכתבים שלך אנחנו לומדים שאתם מאוד מרוצים מהחיים הרוחניים. כמובן שאין לנו חיים רוחניים באדמת נכר. שלח ה' אורך ואמתך! (לא ברור) אז נשמחו בשעתיך. אצלנו, ברוך השם שקט ואנחנו בריאים. תהיה לנו בריא וחזק, תלמד טוב ושנשמע ממך רק בשורות טובות.

אמך חנטשע

 

אחי היקר והאהוב שמאי,

אני יכול להגיד לך שאני יושב 2-3 (חודשים) בבית ועדיין לא קיבלתי צו גיוס. אנחנו מאוד מרוצים ממכתבך. שלום,

אהרון


39 – 2- 14

 

בני היקר שמאי'לה!

מכתבך היקר, מאוד שמח אותנו. תאר לעצמך כמה שמחנו לדעת שאתה נמצא במקום שגורם לנחת רוחני ומוסיף כוחות לגוף. הנביא אומר: "דמינו אלהים חסדך; בקרב, היכלך: ישמח הר-ציון, תגלנה בנות יהודה; למען, משפטיך. אך שמאי'לה! גם האחים שלך חולמים על "הארץ המובטחת" ורוצים לעזור לחלוציה. ואנחנו חייבים להמתין לעתיד בסבלנות, ובו "בורא עולם יפתח שערי שמים ושערי רחמים" שבהם אנחנו נכנס למדור העליון.

בזמן האחרון מזג האוויר אצלנו לא נעים ומחריף מדי יום ביומו, אבל בעזרת אמונתם של היהודים ב"עליון", ערב בואה של הגאולה, אנו מתחזקים ושואבים כוח בכדי להמשיך ולחיות. אצלנו, ברוך השם, הכל בסדר. תהיה לנו בריא וחזק ושנשמע ממך רק בשורות טובות..

אמך חנטשע.


39 – II – 20

 

ילדנו היקר שמאי'לה!

קיבלנו וקראנו את מכתבך היקר מתאריך 6 בפברואר בשמחה רבה, ברוך השם. ילד יקר! הקשר ההדוק בין לבך הצעיר לבין הוריך, ממלא את נפשנו בתקוות, שהשם יתברך יביא לנו בהשגחתו. ילד יקר! מצב בריאותי, ברוך השם, לא החמיר ולפעמים אני מרגישה טוב יותר מקודם, אך בכל זאת אני מתכוונת, אם ירצה השם, לבקר בקרוב את הרופא ואז אני אכתוב לכם מהן תוצאות הבדיקות. דבורטשעלע לומדת היטב. המורה שלה מאוד משבחת אותה, והיא תשתתף בהופעת פורים. דווקא עכשיו היא ממהרת לחזרות ולא יכולה להוסיף כמה מילים למכתב שלי. גם אהרון בחור טוב מאוד, הוא מאוד מכבד אותנו, שיהיה לו מזל בחייו. בשעדלעץ (שעדלעץ - שם של עיירה) אין שינויים גדולים, העסקים לא כל כך מוצלחים, אנחנו חיים ממש בנס. פייגה, בתו של וולוול הפכה לכלה. אצל ילדינו, אם ירצה השם, אני חושבת שזה יקרה אצל יעקב יקירנו.

עכשיו אני לא אכתוב יותר, מפני שכבר מאוחר מאוד וסניף הדואר כבר סגור. שתהיה לנו בריא וחזק ושנשמע ממך רק בשורות טובות.

אמך חנטשע.

למה אתה לא כותב לחברים שלך משעדלעץ? הוריהם מבקרים אצלנו לעתים קרובות ומתעניינים לשמוע על ילדיהם, אך אנחנו לא יודעים מה לענות. בבקשה תענה לבקשתנו במכתב הבא.

 

שמאי היקר, כרגע קראתי את מכתבך ונהניתי מאוד. תהיה לי בריא כמו שרק אני מאחל לך מקרב לב,

איצ'ה

 

אף אחד לא מספר את האמת מה קורה כדי לחסוך  מהיקירים את כאב הלב,  שמאי אינו מספר על

הארועים הבטחוניים התקפות הערבים   ומאורעות בטחוניים רבים , והמשפחה מסתירה את הסבל הרב

שהם עוברים תחת שלטון הנאצים  כמעט חודשיים בצל מלחמת העולם השניה.

 

בבן שמן החיים במסלול הרגיל עכשיו עיצומו של החורף הימים והלילות קרים , הרבה בוץ

בשדות , והערבים ארוכים במיוחד.

חוה לוביאניקר מרבה לערוך מסיבות  בערבים, היתה אופה עוגות של לחם וחרובים, והמדריך פאיאנס

היה מקריא פלייטונים, אחר כך היו התלמידים מקריאים מפרי עטם.

היו גם החוגים לפסיכולוגיה,סוציולוגיה, ליהדות , והכי חשוב הפעילות של תנועת הנוער שאכפו את

רוחן ותורותיהן .

מדי ערב  בתום הארוחה היה מקריא המדריך ידיעות ומאמרים מן העתון ובעקבות זאת היה מתנהל דיון.

זאת היתה הדרך היחידה לעקוב אחר המתרחש, משום שהרדיו הגדול שניצב בחדר האוכל בדרך כלל היה מקולקל.

 


39 – 2 |20

 

אחי האהוב והיקר שמאי.

המכתבים שלך ממש גורמים לנו לעונג רוחני. בזמן האחרון מכתביך מגיעים בזמן, כנראה בגלל מזג האוויר הטוב. במכתבים הקודמים שלך אתה כותב שלא הצלחת לנסוע לקונצרט בתל-אביב. אני מדמיין לעצמי הופעות בארץ-ישראל, עד כמה שהן יפות ומפוארות. שמאי, אני חושב שידוע לך שגם אצלנו בעיתונים "מנגנים" קונצרטים מודרניים וחשובים, כגון - "סימפוניות עונתיות בפרלמנט" בליווי של "הגירה המונית" ותוכניות של הקמת "חטיבות יהודי פולין" במטרות של ייבוש ביצות והקמת קולוניות במדינות רחוקות. דבר נוסף הוא שאת כל הפרויקטים צריכים לממן היהודים עצמם מכיסם. אני חושב שידוע לך על עוד "קונצרט" אחד בליווי של תזמורת להקת מחול בריטית. ככה זה נראה מפה. אני רוצה לעלות לארץ-ישראל ולחיות חיים של אדם, השווים לחייו של כל אדם בעולם. אך אנחנו, יהודי הגלות, צריכים לחכות עד שיחלוף הזעם. שמאי, כתוב לנו יותר על החיים במושבה. זה מעניין אותנו מאוד. שלח לנו תמונות נוספות, כיוון שאנחנו מתגעגעים אליך מאוד. כתוב לנו איך נראית חומת-ההגנה מסביב לבן-שמן, וכמו כן שלח את תמונותיך כשאתה עובד ברפת עם פרות, עם עופות ועם סוסים. זה מעניין אותנו מאוד. שמאי, אתה זוכר שחלמנו בבית על הדברים האלה, שבעזרת השם נהיה חלוצים ולא בעלי מסעדות שכל שיכור יכול לירוק עליהם ולזלזל בהם. אני רוצה לספר לך משהו מעניין: יצא לי לשוחח עם הרופא ברגמן והראיתי לו את תמונותיך. אני רוצה להגיד לך שהוא היה ממש מופתע ושיבח אותך מאוד. והוא שם לב לכך שהשתנית מאוד, והוסיף בחיוך: עוד תראה שאחיך יהיה מושבניק טוב. ועוד משהו: שלחתי כמה תמונות לדודנו דויד ומסרתי לו דרישת שלום ממך. שמאי, אל תשכח לכתוב לרבקה (ריבצשע) מוורשה, מפני שזה לא נראה יפה. אבא אומר שבקרוב הוא ואמא'לה יהיו בוורשה אצל הרופא וילכו לבקר את רבקה, אך יתכן כי היא תהיה לא מרוצה (מפני שאתה לא כותב לה). היא מכבדת אותך מאוד ואתה חייב לכתוב לה ולשלוח לה תמונות.

שלום,

אהרון


אהרון כותב בפתיחת המכתב בלשון סתר מחשש הצנזורה  הוא מדבר על "מנגנים"  קונצרטים

מודרנים וחשובים: סימפוניות עונתיות בפרלמנט מלווים בהגירה המונית. הקמת חטיבת יהודי פולין

במטרה של יבוש ביצות והקמת קולוניה . וקונצרט נוסף בליווי תזמורת להקת מחול בריטית.

 

...אתה זוכר שחלמנו בבית על הדברים האלה שבעזרת השם נהיה חלוצים ולא בעלי מסעדות שכל שיכור יכול לירוק עליך ...

אהרון נולד בשנת   1917  שנתיים אחרי יעקב  ושנתיים לפני יצחק  הוא היה נגן כינור ועזר

לישראל נחום אביו בניהול המסעדה.

חלומו של אהרון כמו של כל האחים היה לעלות לישראל ולהיות חלוץ.

שני אחים כבר שיגרה המשפחה ארצה והוא נשאר לעזור להוריו שמסתבר כי לא היו בקו הבריאות

לנהל את המסעדה.

 


39 – III – 3

בני היקר שמאי'לה!

קיבלנו את מכתבך היקר בתאריך 27. לא יכולנו לענות מיד, מפני שאני ואבא'לה היינו בוורשה אצל הרופא. רצינו לכתוב לך, אך חיכינו לתשובתו של הרופא, אשר מצא כי מצבי, ברוך השם, השתפר באופן כללי. אני צריכה לשמור על הדיאטה, לקבל את אותן התרופות ולנוח מעט. בני היקר שמאי'לה! השם יתברך ידאג שאוכל לבשר לך בשורות טובות על בריאותי. אני רק מצפה לשמוע ממך בשורות טובות ולשמוח אתכם. היחס של השלטון ליהודים לא השתנה, אבל "הנה לא ינום ולא ישן שומר ישראל". במסעדה שלנו אין שינויים. הכל, ברוך השם, הולך בהשגחת הרחמים. דרישת שלום מפייגעלע ורחל'ה.

בימי ראשון ושני, אם ירצה השם, יהיו חגיגות בבית-הספר "תרבות". גם דבורטשעלע משתתפת בהופעות, כך שבמכתב הבא אכתוב לך על ההצגות. בינתיים אני מסיימת את מכתבי. שתהיה לנו בריא וחזק ושנשמע ממך רק בשורות טובות.

אמך חנטשע


39 – III – 12

 

בני היקר שמאי'לה!

קבלנו את מכתביך היקרים מתאריך 12 בפברואר ומתאריך 27 בפברואר והם, ברוך השם, גרמו לנו להרבה עונג, מפני שאתה כותב לנו על כל ההישגים שלך וזה חשוב לנו מאוד. אנחנו נמצאים רחוק מאוד "מהמקום המואר" שיכול להאיר גם אותנו. שנזכה לאותו "אור" בעזרת מצוות. שישלחו לנו השמים את השליחים הטובים ושהם יעזרו לנו להגיע למדרגה נפשית גבוהה יותר. אנחנו נרגשים מהפעילויות התרבותיות שלכם מדי יום ביומו. זה מראה ומוכיח את הרוח החזקה של עם ישראל, שכולו נמצא בהשגחת בורא העולם (אל תסיר עמנו לעולמים). ילדי היקר! אנו רואים שאתה נמצא בקהילה טובה וחרדית, שממנה יכולים ללמוד הרבה. לנו זה עולה בטרחה רבה. אנחנו בטוחים שגם אתה, ילד חכם וצנוע. תספוג את הטוב והחשוב ביותר שיעזור לך להתמודד מול אחרים. שיברך אותם בורא העולם בברכת "חזקת שורשים שיגרמו לפריצת ענפים פוריים" וזה יאיר את השכינה. בפורים הזה היינו בהופעה שארגן בית-הספר "תרבות". לדבורה'צ'לה היה תפקיד חשוב בהופעה שמצאה חן בעיני הקהל (בשנה הבאה בירושלים). יצחק היה צריך לקחת חופשה כאשר היה חולה. ברגמן נתן לו תרופות וציווה עליו לשמור על דיאטה מפני שמדובר פה על הכבד. הדיאטה עזרה לו. הוא צריך לשמור על הדיאטה זמן ארוך עד שמצבו ישתפר. הרי הוא בא למסעדה שלנו ועוזר לנו. ואתה, בעזרת השם, שתהיה לנו בריא וחזק ושנשמע ממך רק בשורות טובות.

אמך חנטשע


פורים עבר  דבורהל'ה  לקחה חלק חשוב במסכת ביה"ס  תרבות בשדלץ.

 ב- 4 לאפריל  יחגגו את חג הפסח ,  מוזר שחג כ"כ חשוב כמעט ואינו מוזכר ואינו זוכה להתיחסות

לא מצד שמאי ולא מהתגובות מהבית.

 


39 – IV – 14

 

בני היקר שמאי'לה!

כבר שלושה שבועות שאין לנו ידיעות מכם. בזמן האחרון גם יעקב לא כותב לנו בקצב כשכתב לפני כן. אנחנו לא יודעים מהי הסיבה. זה גורם לנו למצב רוח רע. מה קרה? כתוב לנו עליו. אנחנו יודעים שהמצב בארץ ישראל לא פשוט. אנחנו מבקשים ממך, למען השם, לכתוב לנו מה נשמע אצלך. באופן כללי, אנחנו מודאגים מאוד מפני שאנו מופרדים ויש עליכם לחזק אותנו בעזרת המכתבים. קלות הרוח בה אתם מסתירים את המציאות גורמת לנו למצב רוח רע ולכאב. בכל זאת, ילדנו היקר, תנסה לכתוב לנו תיכף ומיד ורצוי אף בפרטי פרטים. במכתב הקודם הבטחת לנו לכתוב על שבועות. היום זה כבר שבועיים לאחר שבועות ואין תשובה ממך. אתה אפילו לא מדמיין איזו עגמת נפש גרם לנו יעקב כאשר הפסיק לכתוב לנו. זה מזיק לנו מאוד. מה קרה? דודה אסתר'ל הייתה בשעדלעץ ואמרה שהיא מקבלת מכתבים מדי שבוע. מה יש לך להגיד על זה? כל הסיפור לא השפיע עליה. אח, שמאי'לה, כל כך קשה...

 

(ההמשך חסר)


39 –IV- 28

 

בננו היקר שמאי'לה!

קבלנו את מכתבך היקר בתאריך 25 באפריל עם הדואר הראשון, ועם דואר השני קיבלנו מכתב מיעקב-משה יקירנו. אנו מודים על כך לריבונו של עולם על חסדו. רק תאר לעצמך, בני היקר, שבועיים חיכינו למכתבים שלכם. זה הדאיג אותנו מאוד. ועכשיו תאר לעצמך, בני היקר, עד כמה היינו שמחים לקרוא את המכתבים שלכם. בני, אתה מתאר הכל באופן פרטני כל כך שממש ניתן לראות את הנכתב וזה גורם לנו לעונג גדול. אנחנו מתארים לעצמנו איך שמחת להיפגש עם בננו היקר יעקב-משה ועם רחל'ה. הם החליטו לעבור את החיים יחדיו. רק מתפללים שבורא העולם יברך אותם ושליבם לא יסטה מדרך היושר. ואז גם אנחנו נהנה מפירות אהבתם. שמאי'לה יקירנו! יעקב-משה האהוב שלנו כותב לנו עליך רק טוב. זה משמח את ליבנו כאשר אנו יודעים שאתה, ברוך השם, ישר בדעותיך ויכול להיות שלם עם עצמך. זה ממש אושר בשבילנו, מתנה משמיים. אני יכולה להגיד לך שאנחנו מתגעגעים אליך מאוד. אני צריכה להיות חזקה מפני שיש לי בעיות עם הראש והרופא אמר לי שאסור לי לחשוב הרבה. אני צריכה לעשות תיקון נשמתי, לתת צדקות ואז הקדוש ברוך הוא יביא אותי אליכם ונפגש בשעה טובה. אני יכולה להגיד לך שכשיעקב כתב לנו על כוונותיו להגשים את מטרתו, הייתי לא שקטה ועצבנית כמה שבועות. אבל עכשיו, ברוך השם, אני רגועה, מפני שאנחנו מכירים את רחל'ה רק מהצד הטוב שלה. גם אנשים אחרים מביעים את אותה חוות הדעת. אנחנו מאחלים להם שהקדוש ברוך הוא יברך אותם ויאמץ אותם אל ליבו. דבורה'צ'לה שלנו חזרה שלשום מבית-הספר שמחה ומרוצה מאוד מפני שהמורה שלה שיבח אותה מאוד ואמר לה שאם היא תמשיך ללמוד כפי שהיא עושה כעת, היא תקבל בסוף השנה את הציון הגבוה ביותר בעברית. שרק נהיה בריאים ואז נצליח גם בעסקים שלנו. שתהיה לנו בריא וחזק ושנשמע ממך רק בשורות טובות.

אמך חנטשע

 

 


יעקב ורחל :

הסיפור על יעקב ורחל הוא סיפור אהבה בין שני בני דודים שהחל עוד בשדלץ.

יעקב עלה לארץ ב-  1934  והחל את לימודיו בטכניון בחיפה . עוד בהיותו בשדלץ

בילה רבות עם רחל בת דודתו .  אמא של רחל אסתר האחות הבכירה של חאנטשה

נולדה ב-  1872  גדולה ב- 12 שנה מחאנטשה ,האב עמנואל פונט.

רחל נולדה ב-  1906  גדולה ב-  9 שנים מיעקב .

בביקוריו של יעקב אצל דודתו אסתר התרשם מאד מרחל מהשכלתה חוכמתה ואורחותיה.

כשהציקה לו בדידותו בישראל עלתה בליבו המחשבה לעשות מעשה ולהתחתן עם רחל,

לשם כך צרר את מזודתו וחזר לשדלץ לצורך הגשמת המשימה.

לימים שמעתי מיעקב כי למעשה ניסה להעלות את כל בני המשפחה לארץ והגיש בקשות

לממשל הבריטי שסרב להעניק את ההתרים הנכספים. ההתר היחיד שהצליח להוציא היה עבור

שמאי באמצעות תנועת גורדוניה ואישורים מבן שמן.   יעקב יצא לשדליץ כדי להתחתן עם

רחל באופן רישמי ולהעלותה לישראל בהתחשב שהיא נשואה לתושב הארץ.

רחל כלל לא היתה ציונית אך העדיפה את חברתו של יעקב ובקלות ויתרה על השהות

בשדלץ .  אחותה פלה כבר היתה בישראל וזה בהחלט היה גורם מסייע.

יעקב הגיע לשדלץ  ב -  1937 (עדיין  לפני ששמאי עלה לישראל) וערך את רישומי

הנישואין שיאפשרו לו את עלייתה של רחל ארצה.

לרוע המזל הקונסול הבריטי בוארשה חשד כי מדובר בנישואים פיקטיביים שהיו שכיחים

באותם הימים , הקרבה המשפחתית ויחס הגילים היה מוזר מידי ועורר את חשדו.

יעקב נאלץ לשוב לישראל בגפו וכאן אחרי חקירה מעמיקה של הקונסול הצליח לקבל

את ההתר הניכסף.  רחל שמחה לבשורה ומיד עשתה דרכה ארצה.

בשל היותו של יעקב עסוק באותו זמן בבניית הבית בשכונת אליעזר בכפר סבא,

לא יכול היה להתפנות ולקבל את רחל בהגיעה לנמל ולכן היא התקבלה והתגוררה אצל אחותה

פלה בחיפה.

רחל שהמתינה לבואו של אהובה (בעלה) עד בוש, וראתה כי הוא אינו מגיע נטתה להבין כי

יעקב מתייחס לנישואיהם בעצם כנישואין פיקטיביים שסייעו לה לעלות ואין בכוונתו

כנראה בהשפעת משפחתו לחיות אתה כבעל ואישה.  זה לא היה סוד שחאנטשה יעדה

ליעקב כלה אחרת, צעירה יותר עשירה יותר. מאד לא היתה שלמה עם מעשהו.

כל ענין החתונה נעשה ללא טקסים ללא צרמוניה ורק ע"פ הכללים המינהליים.

משנתיאשה  ובשל המצב הכלכלי הרעוע של אחותה החלה לעבוד בבית הארחה של חיילים

בריטיים. אחרי תקופת מה בשל התפתחות אלרגית הושפזה בבית חולים , בשלב זה

ביקר יעקב את רחל ומשיחתם הבין שחלה אי הבנה גדולה בינהם :

הוא טרח לבנות את הבית ובכל מאודו רצה לסיים במהירות כדי שיוכל להזמין את כלתו לחיות בבית המושלם ולחסוך ממנה את כל התהליך ולכן התמהמה.

והיא שראתה התנתקות...

 -  סוף טוב הכל טוב. 

אחרי שנה וחצי מאז בואה ארצה רחל התרצתה ועברה להתגורר עם אהובה.

גם האמא חאנטשה מקבלת את העינין בסיכומו של דבר בברכה שהרי מדובר בבת של אחותה

הבכורה !!!

 

 

39 – V- 14

 

בני היקר שמאי'לה!

קיבלנו את מכתבך מתאריך 29 באפריל. כבר עברו שלושה שבועות מאז ששלחנו לך את המכתב. יעקב כתב לנו שהוא קיבל את מכתבנו באיחור של שבוע ימים ואנחנו שלחנו לך את מכתבנו יומיים מאוחר יותר מאשר ששלחנו ליעקב. במכתב הקודם שיעקב שלח לנו לאחר פסח הוא הודיע לנו כי מתכוון לנסוע אליך ולשוחח עם המורים שלך. הוא כנראה מחכה למועד המתאים. בני היקר שמאי'לה! איך אתה מרגיש? מי הם החברים שלך? האם אתם מסתדרים? ומהו עתידם של התלמידים שכבר סיימו את בית-הספר? האם הם מקבלים את העבודה? רצוי שיהיה לך יומן ואז תוכל להעתיק גם לנו את כל החדשות. יצא לי להיות אצל משפחת בארג. מר בארג התעניין בך והוא רוצה מאוד לעלות ארצה. האווירה פה ממש לא טובה. כולם מחפשים אפשרויות להגר, מפני שהעתיד מעורפל מאוד. אצלנו עוד קר, מתחילת חודש מאי לא יוצאים מהבוץ, אבל אנחנו מקווים שיבואו ימים יפים. אנחנו רק מבקשים שהקדוש ברוך הוא ייתן לנו בריאות ופרנסה. שתהיה לנו בריא וחזק ושנשמע ממך רק בשורות טובות.

אמך חנטשע

 

אחי היקר והאהוב שמאי.

מתי כבר תשלח לנו תמונות חדשות. זה לא עולה הרבה כסף.

אצלי אין חדשות.

שלום.

אהרון

 

 


 

 39 –V- 21

 

בני היקר שמאי'לה!

קיבלנו את מכתבך מתאריך 13 במאי. ילדי היקר! אתה לא יכול לתאר לעצמך איזה עונג גרם לנו, ברוך השם, לקרוא את מכתבך. זה משמח את לבנו ואנחנו ממש רואים כל את הפרטים, כמו בתהליך יצירה. שאלוקים יעזור לכם ויתגשמו כל תקוותיכם (אם ה' לא יבנה בית שוא עמלו בוניו בו, אם ה' לא ישמר עיר מכל אדם, שוא שקד שומר). גם בננו היקר יעקב שלח לנו מכתב ובו הוא מספר על צמחים שהוא זרע ליד ביתו, ברוך השם גדל. זה גורם לנו לעונג. שיעשה העליון וכל ילך לכם כשורה ושנשמע מכם רק בשורות טובות. לצערי אין לי עכשיו זמן להמשיך את מכתבי. שתהיה לנו בריא וחזק. אצלנו ברוך השם הכל בסדר (ברחמים).

אמך חנטשע


39 –VI-23

 

בני היקר שמאי'לה!

אנחנו קיבלנו את מכתבך היקר וברוך השם קראנו אותו בשמחה גדולה. כבר היינו מאוד מודאגים. התיאורים הפרטניים שלך מאוד מעניינים וגורמים לנו לששון ושמחה. אנחנו ממש דבקים במכתבך. אצלנו ברוך השם הכל כשורה (ברחמים). אהרון עובד במסעדה. הכל בסדר גמור. גם יצחק עסוק, למרות שמאוד חסר לו האקלים של ארץ ישראל. בדרך כלל אני נמצאת כל הזמן בבית ולא חסרה לי עבודה. ברוך השם, אני מרגישה יותר טוב, אך לעתים קרובות אני צריכה לנוח ולשמור על בריאותי. דבורה'צ'לה כבר קיבלה את תעודת הבגרות, הציונים טובים, רק במתמטיקה לא כל כך טוב. המורה שלה אמר שהיא בחורה מסודרת וחרוצה מאוד. שתהיה לנו בריא וחזק ושנשמע ממך רק בשורות טובות.

אמך חנטשע



39 – VIII-17

 

בני היקר שמאי'לה!

קיבלנו את מכתבך היקר ואני כותבת לך ממראזעס (שם העיירה – מראזעס). אני נמצאת כאן עם דבורה'צ'לה, שיינדעלע (יפה) וחנושקע (חנה). יצאנו לבלות קצת באוויר הצח. אנו נמצאים פה במראזעס יותר מארבעה שבועות ומקווים להישאר עד ל- 25. אני מרגישה, ברוך השם, קצת יותר טוב. אבא'לה ביקר פה ועשה איתנו את השבת. ברוך השם, הוא מרגיש טוב ובריא. לפני כשבוע אהרון ביקר אותנו במראזעס בשבת גם כן. העליון שבשמים שיגן עלינו וישלח לנו שימחה אמיתית ונזכה לחלוק עימכם בשמחתנו. ילדי היקר! אתה לא יכול לתאר לעצמך איזה עונג גרם לי התיאור של בית-הספר אשר נותן לכם את כל האפשרויות להתקדם בחיים. בשבילינו, הוריך, זה העונג הכי גדול שרק יכול להיות, דהיינו – לשמוע שילדינו היקרים שמחים. שנזכה מהשם יתברך לשמחה אמיתית ולגאולה. אני כותבת את מכתבי בביתה של דודתי אסתר'ל. שתהיה לנו בריא וחזק ושנשמע ממך רק בשורות טובות.

אמך חנטשע


המכתב היחידי שמצאתי שנכתב ע"י ישראל נחום האבא

 

 

ילדיי היקרים יעקב-משה ושמאי'לה, שיחיו ויהיו בריאים!

אל תתפלאו שאני לא מוסיף כמה מילים במכתבים של אמא. אני חוזר הביתה מאוחר מאוד ועייף מאוד. אמא'לה כותבת כבר גם בשמי. מצבה של הרגל שלי טוב יותר. אני סובל קצת בגלל קור הכלבים, מינוס 22 מעלות. כשיהיה יותר חם אני אמשיך לטפל ברגל שלי. שמאי'לה, אני מבקש ממך שתכתוב לעתים קרובות יותר ובפרטי פרטים. עכשיו כבר מאוחר מאוד, במכתב הבא אכתוב יותר. ולוול רוצה לשלוח את אסתר לאותו בית-ספר. הוא ישאל אותך מה צריכים לעשות. כתוב לי האם כבר סיימת את ריבת השזיפים?

 

תהיה לי בריא. שלכם, אבא'לה.

דרישות שלום לעמיתיך.


בני היקר שמאי'לה!

כבר שלושה שבועות שאנחנו לא מקבלים מכתבים. אנחנו לא יודעים מה לכתוב לכם. אנחנו מתגעגעים מאוד. כשהדוור מביא לנו את מכתביך זה מחזק אותנו בתקווה לגאולה. עכשיו שולטים עלינו "כוחות אכזריים" (הנאצים) והם מוכנים, חס וחלילה, להשמיד אותנו. אנחנו חייבים, בעזרת השם יתברך, ובכל כוחותינו לעזור אחד לשני ולבוא זה לקראת זה. אנחנו צריכים לחזק את אהבתנו, את הרוח הנפשית, בכדי שנוכל להתמודד מול כל הגזירות שנופלות עלינו. ילדי היקר, היה שלם עם מצפונך, כתוב לנו לעתים קרובות, תרחם על הורייך, אחיך, אחותך ועל כלל ישראל. אני פונה לבורא העולם שתלך אך ורק בדרכי אור (בדרכי המצוות) וכך לעולם לא ניפול. שתהיה לנו בריא וחזק ושנשמע ממך רק בשורות טובות.

 

אמך חנטשע


 

בני היקר יעקב-משה ואהובתי רחל'ה!

 

כבר עברו חודשיים מאז שדויד שלנו מסר לנו את מכתבכם. עכשיו אנחנו מצפים לידיעות חדשות מכם. אנחנו בטוחים שהחדשות יחזקו וישמחו אותנו. עכשיו אתם צריכים לדאוג לנו בכל הכוח האפשרי. אולי אתם יכולים לעזור לנו דרך אירגון "דז'וינט"? אני רוצה שתמסרו את בקשתי לדויד שלנו. מה נשמע אצל שמאי'לה שלנו ומה אצלכם? אהרון היה תקופה ארוכה אצל שאול, עכשיו הוא חזר אלינו. גם אסתר'ל נמצאת אצלנו. שאול שלח לה 300 זלוטים. אנחנו, ברוך השם, בריאים ואין לנו מה לעשות (במה להתעסק). ילדינו היקרים, שתהיו לנו בריאים וחזקים ושנשמע מכם רק בשורות טובות. שיהיה לנו פסח כשר ושמח.

ההורים שלכם חנטשע וישראל. דבורה'צ'לה, אהרון ויצחק מוסרים לכם דרישות שלום.

בני היקר יעקב-משה! תשאל בבקשה מה נשמע אצל חיה של בנימין.


בני היקר שמאי!

קיבלנו את מכתבך והוא גרם לנו לשמחה גדולה. במיוחד משמחת אותנו העובדה כי בקרוב תסיים את בית-הספר. הלוואי ויתגשם רצונך להיות איתנו. דודינו דויד מסר לנו מכתב מיעקב. הוא כותב לנו שהיית אצלו מספר ימים. כתוב לנו מה נשמע אצלו, מה המצב שלו. הוא יכול להוסיף כמה שורות למכתב שלך. אנחנו הגענו לדודנו ישראל רידל. אין פה משהו מיוחד. אנחנו בריאים ברוך השם. חיה פיינהולץ נמצאת כעת אצל חיה גוויאזדה. תאמר לה שתכתוב להוריה. גברת זיברברג לא מקבלת מכתבים מביתה. כתוב לנו מהי הסיבה לכך? תאמר לה שתכתוב להוריה. שתהיה לנו בריא ומצפים לבשורות טובות ממך.

 

הוריך.

 

שמאי היקר!

אני מצטרף לברכות של הורייך ומאחל לך כל טוב.

שמואל רידל

 

נ.ב - גם שיינדעלע, ברנארד וחנוסיה מוסרים לך דרישות שלום מקרב ליבם.


משפחת לופויץ' היקרה!

קיבלנו את הגלויה שלכם. אנו מודים לכם מאוד על תשומת ליבכם. חברים יקרים! אתם לא יכולים לתאר לעצמכם את גודל שמחתנו כאשר קיבלנו את ידיעותיכם. שתזכו למצוות וברכות מהקדוש ברוך הוא על המעשים הטובים שלכם. איך אתם מרגישים ומה נשמע אצלכם? חברים יקרים! אולי אתם יכולים לשלוח לנו כמה תרופות, ובנינו יעקב ושמאי ישיבו לכם את הוצאותיכם. אנחנו, ברוך השם, בריאים. אנחנו מאחלים לכם כל טוב ושנשמע מכם רק בשורות טובות.

 

(כנראה חסר פה דף אחד.)

 

תהיה בריא. אנחנו מאחלים מקרב לב לקבל ממך רק בשורות טובות. אמך חנה ואביך ישראל.

הכתובת שלי:

רח' אסטנוביץ', 18

שדלץ

י. רידל

 

 

 לחץ image/users/36292/ftp/my_files/Father/scan מכתב אחרון משדלץ ינואר 40.pdf   כדי להציג את המכתב האחרון מהבית -  קריאת נואשת לעזרה

 

במכתבו האחרון של אהרון ינואר 1940  הוא מבשר שהבית והמסעדה נשרפו הוא נמצא אצל שאול

האח של רחל ויש לו עבודה.  כולם עברו להתגורר אצל הדודה ברכה רידל האחות של חאנטשה,

גם הבית  של הדודה אסתר נשרף .

 

 גלויה ששלח שמאי לשדלץ וחזרה

 

למעלה -  זוהי הגלויה האחרונה ששלח שמאי להוריו בשדלץ  שחזרה ע"י הצלב האדום .

כרגע אני עדיין לא יודע בדיוק מתי הסתימו הלימודים מקווה שאליהו וינברג יספק את התשובה בקרוב, בכל מקרה עם סיום הלימודים

מתישהו בשנת 1941  עברו הבוגרים לתקופת הכשרה בדגניה ב' , הכשרה נמשכה כ שנה ואחריה, שמאי, אליהו וינברג ויהודית,יוסי הרמלין,יוסף גוסטין, משה גת,אברהם גל , אליהו ליאון, הטבח, שביט (אבא של ציפי ואודי,) שרקה חרל(ויסבורט) מנחם ויסבורט, יהודית הס,יורם ומרגלית ועוד שאני כרגע לא זוכר כולם עברו להגשמה בקיבוץ מעפילים ששמו שונה בהמשך לנוה-ים. 

 

למטה מכתב שקיבל שמאי מחברו ב-  6  לספטמבר 1942  מספר ימים לאחר שהתגייס לצבא הבריטי.

החבר כותב שיר הימנון לבן שמן בעקבות בקשתו של שמאי.

 

 

 

 

התחברות לחברים



מונה:


[חזור למעלה]

אם נהנת  מומלץ להכניס למועדפים       WWW.FIENHOLTZ.COM

©כל הזכויות לכל תוכן המצוי באתר זה שייכות בלעדית ליהודה בן נחום אשר ממליץ להוריד ולהפיץ ברבים  תוך שמירת זכויותיו

 

 

לייבסיטי - בניית אתרים