שִירִים לְלׁא הֵפְסֵק
אתמול היום ובעקר מחר

 

תאריך ושעה
 

חדש מהתנור של הפורום

שמאי בשדלץ - ילדות

 

שמאי נולד בתאריך  ו' סיון התרפ"ג  יום שני  ה-  21/5/1923   חג השבועות  בעיר שדלץ  .

שדלץ  עיר השוכנת מזרחה לורשה צפונה ללובלין בקרבת הגבול המזרחי עם אוקריינה ומהווה צומת רכבות מרכזי  בין ורשה לבריסק.

הרכבת הטרנס אירופאית שחוצה את כל אירופה ומגיעה אפילו עד סין עברה שם.

 בשנת 1924 מנה הישוב כ-35,000 תושבים ,מהם כ- 19,000 יהודים.

המנהג לחגוג ימי הולדת הינו מנהג חדש יחסית,  לא נתקלתי הרבה בהזכרת הארועים האלה במכתבים מהבית או בספרות בכלל. בכל מקרה אנחנו בבית מעולם לא ידענו מהו  תאריך הלידה של שמאי למעט העובדה שהיה זה חג השבועות , וזה מספיק.  כך שלאבי חגגנו את יום ההולדת בכל חג שבועות.

חודש מאי סוף האביב ותחילתו של הקיץ בשדלץ,  חאנטשה בת 35 אמא ליעקב הבכור נולד לפני 8 שנים ב-1915 , אמא לאהרון בן ה-6 , ויצחק בן ה-4 . הבן הבכור נולד לה לחאנטשה כשהיתה די מבוגרת  בת 27 היתה וזה בהחלט לא צעירה במונחים של אז, ואולי אפילו גם של היום.

גם ישראל לפיכך התחתן עם חאנטשה בגיל מבוגר יחסי 25 או 26 ,(דרך אגב ישראל היה צעיר מחאנטשה בשנתיים). על כך התעוררה אצלי השאלה : האם יתכן כי ישראל נחום  היה נשוי בנשואים קודמים לנשואיו עם חאנטשה ???

השאלה התעוררה אצלי בעקבות גילוי כי יהודי בשם בנימין יוסף פיינהולץ שנולד בשנת 1908 ונפטר אגב בישראל,הוא היה בנו של ישראל נחום פיינהולץ ,ולו נולד ב 1935 בן בשם יחזקאל , שוחחתי עם יחזקאל שלו יש בן בשם בנימין החי בישראל עם אשתו בלה. ע"פ יחזקאל היה שם סבו ישראל נחום וסבתו היתה  למעשה בת אחות אשתו השניה ...

 הנושא עדיין דרוש חקירה קטנה.

 

משפחת פיינהולץ התגוררה  בדירה בבית משותף בן 3 קומות שבו התגוררו 18 משפחות (כ-50 נפשות). חצר הבית היתה תמיד הומה שכנים שחיו כולם כמו משפחה אחת גדולה כולם ידעו הכל על כולם,  הרבה עזרה הדדית  ומעורבות גדולה בין שכנים.  אבי סיפר כי סוכות היה חג מיוחד במינו, אביו ישראל  נחום בנה סוכה גדולה בחצר וכל השכנים התגודדו בה בצהלה רבה. ולקראת סוף החג הרי חגגו את  שמחת תורה עם דגלי חג שבראשם התנוסס תפוח.   שאלתי את אליהו וינברג אם הוא זוכר את הכתובת של הבית והמסעדה והוא חושב אבל לא בטוח שזה היה ברחוב

יאן קילינסקי ואילו הוריו התגוררו ברחוב פולסקגל 11 .  שמאי סיפר לי בזמן שעוד היה מסוגל כי בטיול שורשים שעשה עם אימי הוא זיהה את

האזור שהתגורר בו אך בשל החורבן במלחמה הרסו ובנו מחדש את כל האזור ולא נשאר זכר.

אליהו סיפר לי שבטיול שורשים שעשה בשדלץ עם בנו הגיע לביתו ומצא שם יהודי שמתגורר וטוען שהוא היהודי היחידי בשדלץ  שמו טשרנחובסקי.

ישראל נחום היה עסוק ברוב היום עד שעה מאוחרת בהפעלת המסעדה שירש מאביו שמואל שמעון בערוב ימיו, המסעדה היתה גם בית ממכר למשקאות בעקר בירה ויין.  שמואל נפטר בשנת 1930 אך את המסעדה הוריש לישראל שנים קודם לכן כאשר השחפת התגברה ולא יכל יותר לתפקד.  אז כשחילק את רכושו  הוריש את החנות הגדולה שלו לבנו הצעיר יצחק ,יצחק שיפר משך הזמן את העסק והרחיב את המבחר בעקר ע"י רכש רב שרכש בנסיעותיו הרבות לורשה.  יצחק הדוד הצעיר היה מבקר רבות בבית אחיו ישראל והילדים אהבוהו מאד מה גם שבכל אחד מביקוריו מילא את הכיסים שלהם בשוקולד.

כשחילק שמואל את עסקיו , זאב (וולף) הבכור היה כבר איש  אמיד ובכוחות עצמו רכש מגרש ובנה את ביתו ובמרתף הענק בנה מפעל בירה משגשג ,הוא קנה בסיטונות חביות בירה מהמיבשלות המובחרות ברחבי פולין ,ובהמשך הזמן הוא רכש  מכונות למילוי בקבוקים אוטומטית שיבא מברלין,והעסק שגשג.   את עיסקי הבירה  הרחיב למפעל למשקאות קלים בעקר על בסיס גזוז.

 אגב באחת הגלישות שלי באינטרנט הגעתי לאתר של פולני שאוסף תויות בירה ובאוסף שלו מצאתי תוית של המפעל של זאב (וולף).

 

תוית בירה ממפעלו של זאב וולף פיינהולץ 

http://www.zts.ia.polsl.gliwice.pl/hosil/Ostr%C3%B3wM.htm

קישור לאספן.

 

סופו של זאב ( וולף), שהיה יהודי גאה היה רע ומר בעקר כתוצאה מהגאוה הזו,  כאשר הגיעו הנאצים וציוו עליו ועל בני ביתו לפנות את הבית הוא סרב להשמע להוראותיהם  והקצין הנאצי פשוט שלף אקדח וירה בו במקום ללא הנד עפעף.

 

 

ישראל היה מוכשר וחרוץ מאד ,המסעדה מוקמה בדיוק ליד הנהר באזור המעבר שרחש תנועה גדולה בעקר של גויים שהגיעו העירה לעבודה בבוקר ובערב כשחזרו לביתם.

ישראל היה  ידוע בטוב ליבו אבל לא פחות היה ידוע בכבושים החמוצים המצוינים שהכין בחביות תוצרת בית.  

                                                ----   מתכוני כבושים מבית פיינהולץ אפשר לראות בלשונית מתכונים מהבית.

 

אבי סיפר כי הגויים אהבו לבוא ולשתות לשכרה עם דשדוש בלתי פוסק של הכבושים או בעונה היה ישראל חותך פרוסות דקות של עגבניות עם סהרוני בצל דקיקים ורצועות דג מלוח ששלף מהחבית ומפזר מעט פלפל שחור גרוס גס ומלח, וזאת לצהלת גרונם .

לימים אני נהגתי להכין בארוחת הבוקר של שבת מנה דומה בתוספת פרוסות עגולות חתוכות בקפידה של ביצה קשה, וכל זאת כתשמישים לטוסט מרוח בשום. אני לא חושב שיש מישהו שמסוגל לעבור על כך ללא תגובה גרגרנית. 

 בטוב ליבו היה ישראל משקה ומאכיל את לקוחותיו,בעקר הגויים, באשראי , ובכדי להבטיח את התשלום היה נעמד יחד עם הפועלים ביום קבלת המשכורות ליד הקופות בהן הם קיבלו את השכר וגבה מהם מיד את חובם בטרם היה לאל ידם לבזבז את משכורתם.  וכמובן הכל בדרכי נועם , ואכן הם אהבוהו.

 ישראל היה מגיע בשעת לילה מאוחרת מעמל יומו ולכן כל מלאכת החינוך והמגע היומיומי בבית היה עם עקרת הבית – חאנטשה.  חאנטשה ללא ספק היתה אשה מאד משכילה הרבה מעבר למקובל , אך יותר מזה היתה אשה חכמה מאוד ודומיננטית על פיה ישק דבר.  על מידת הפינוק שזכו לה בני המשפחה מדאגתה של האם הפולניה אנחנו יכולים להתרשם עמוקות ממכתביה הרבים לשמאי, על ידענותה המפליגה בתורה מעידים אותם המכתבים המצוטטים מן המקורות. 

 חאנטשה היתה זו שקבעה לאיזה בי"ס ילכו הילדים, הקריאה סיפורים, דחפה את הילדים לרכוש השכלה.

זו היתה מבחינתה המטרה החשובה ביותר. את יעקב רשמה לספריה בשם "ספרית הזמיר".בבית יכולת תמיד למצוא את הביטאון "על הצפירה"  עיתון יהודי ציוני שעורכו היה נחום סוקולוב.

יצחק למד ציור אהרון למד נגינה על כינור וגם שמאי התחיל ללמוד מנדולינה.

חאנטשה היתה מזמרת בבית שירים פולנים ורוסיים וכמובן שירים באיידיש. חאנטשה דחפה את הילדים לחוגים ועודדה אותם לרכוש דעת .

 אני זוכר שיר אחד שאבי דיקלם שיר שכתב חיים נחמן ביאליק וחאנטשה לימדה אותו בילדותו

 

       שיר השקר

"עָפָה פָּרָה עַל הַגַּג

וְהִטִּילָה בֵּיצָה

נָפְלָה בֵּיצָה אֶל הַיָּם

וְהִתְפּוֹצְצָה

יָצְאוּ מִמֶּנָּה עֶגְלֵי פָּז

רָאוּ עַל הַמַּיִם

קָרְאוּ קוקוריקו

וְאָכְלוּ דָּגִים חַיִּים

בָּרְחוּ דָּגִים מִן הַיָּם

אֶל הַיַּעַר טָסוּ

אָכְלוּ שֵׁם

רָקְדוּ שֵׁם

וְיַיִן אַוָּזִים שָׁתוּ

חָרָה אַף אַוָּזִים בָּם

קָרְאוּ במטילה

בָּא דֹּב לָבָן

וְאָכַל אֶת כָּל הַחַבּוּרָה כֻּלָּהּ

יֶלֶד קָטָן הָיָה שֵׁם

וְאֶת כָּל זֹאת רָאָה

אִם לֹא תַּאֲמִינוּ לוֹ

אִמְרוּ לוֹ כִּי טָעָה".

 

את השיר הזה לימד אותי אבי בילדותי וע"פ עדותו השיר חובר ע"י ביאליק,  אגב לקרא בהברה אשכנזית.

 

התקופה הינה תקופה של פריחה רוחנית התעוררות ציונית שנמשכת כמה עשרות שנים, תנועות חלוציות במלא פעילותם ,כמו חיבת ציון, עיתונים באידיש ובעברית. בתי ספר "תרבות". תנועות נוער כמו "גורדוניה" השומר הצעיר החלוץ.

 יעקב למשל למד בגימנסיה פולנית ואחה"צ  המשיך ללמוד בבי"ס עברי וכל זה הצריך השקעה כספית מרובה , אך העיקר שירכוש השכלה שיהיה מלומד.  בגימנסיה הפולנית למד מתמטיקה פיסיקה כימיה וכד' ובבי"ס היהודי השלים את לימודי התורה משנה גמרא  ספרות ויהדות וכמובן עברית.

 אהרון ויצחק החלו את לימודי העברית רק לקראת שנת 1939 ודבורה למדה עברית תוך ארבעה חודשים באופן מרשים ביותר.  כולם  נדבקו במחלת הציונות באופן ממש אפידמי  בזמן שחלק לא מבוטל מהאוכלוסיה האמידה שחיפשה מקלט מאירופה רדופת האנטישמיות, העדיפה את ההגירה דווקא לאמריקה. הבעיה שלאמריקה היה קשה לקבל התר הגירה ולישראל המנדט הבריטי פשוט סגר את שערי המדינה בפני זרם הפליטים היהודים שניסו בכל דרך להגיע לישראל.

בשנת 1934 היה זה יעקב הבן הבכור  שהגשים את התשוקה לעלות לישראל כשכוונתו היתה למעשה ללמוד רפואה בטכניון בחיפה מה שלא הצליח לעשות בוארשה.  בוארשה זה היה בלתי אפשרי להתקבל לרפואה אם לא היית בנו של רופא ועל אחת כמה וכמה אם אתה יהודי, יעקב הסתפק בלימודי יהדות ובלשנות בוארשה  ולפני תום שנת הלימודים הראשונה הפסיק את לימודיו במטרה להמשיך את הלימודים בטכניון בישראל ואולי אפילו יצליח להתקבל ללימודי הרפואה.

אבל העינינים התגלגלו אחרת ובשל קשיים בעקר כלכליים לא עמד בפיתוי כאשר הדוד דויד האח המצליחן של חאנטשה היציע לו להצטרף לניהולו של פרדס גדול שרכש ביחד עם שותף וליצג אותו תוך שמירת האינטרסים של הדוד.

כשעזב יעקב את שדלץ בן 19  ב 1934 היה אהרון בן 17 יצחק בן 15  שמאי בן  11  דבורה  בת 8  ,  שלוש שנים לא ראו את אחיהם וכל אותה תקופה  גיבשו וחיזקו את תשוקתם להצטרף למסע החלוצי.

אהרון ויצחק כותבים במכתביהם לשמאי בבן שמן כמה שהם חולמים על הגשמת החלוציות.

דבורה מוסיפה את ההתלהבות מן הדור הצעיר שגדל בישראל  הסברס האלה , כולם עורגים לעלות ארצה.

יעקב בישראל עובר תקופה קשה ביותר ובעקר מרגיש בדידות נוראה ואז בשנת 1937 אחרי 3 שנים בארץ רוכש חלקת אדמה בשכונת אליעזר בכפר סבא בסיועו של הדוד דויד,מצטרף לצוות הניהול של הפרדס ומרגיש הרבה יותר בטוח ומבוסס בישראל. עכשיו הוא מנסה לבצע מהלך שיאפשר להעלות את כל המשפחה לישראל , הוא פונה לנציגות הבריטית בבקשה לקבל התר עליה להוריו ואחיו אך נתקל בחומה בצורה, ההצלחה היחידה היתה הרישום של האח הצעיר שמאי לביה"ס החקלאי בן שמן דבר שאיפשר לקבל את התר העליה הנכסף. 

מצוייד בהתר של שמאי  הוא מגיע לביקור קצר שנמשך בערך חודש בשדלץ  .

 שמאי משתייך לתנועת גורדוניה ומתחיל באינטנסיביות לבצע הכנות לעליה ארצה במסגרת התנועה.הוא לומד מקצוע כשולית חשמלאי.

יהודי בשם אינשטיין מארגן פעילות ענפה לעידוד הדיבור ולמידת השפה העיברית, ושליחים מישראל מבקרים ומארגנים קבוצות נערים לעליה

ארצה יחיאל גלר שהיה פעיל בשליחות שכזו נקבר בנוה ים, אברהם גבעוני היה בשליחות בשדלץ, וגם זאב רבן מרמת דוד אחיו של אברמצ'יק רבן

אבא של יואל  גם הוא נתן ידו למאמץ הציוני .

בינתיים יעקב שהגיע לשדלץ לא מבזבז אפילו רגע אחד והדבר החשוב ביותר בעיניו הוא לשכנע את בת דודתו הבוגרת רחל שאהבתו אליה גברה בתקופת הבדידות שלו בישראל , המשימה היא לשכנע אותה להצטרף אליו לישראל , וכדי להצליח לקבל את ההתר מן השלטונות הבריטיים כל מה שצריך לעשות זה להתחתן.

יעקב ורחל מתחתנים בטקס מינימליסטי של רישום ועריכת הכתובה כדת וכדין ,  זו לא היתה חתונה מקובלת, לא נערכה מסיבה עם אורחים כמקובל, הכל נעשה בזריזות ובהסתר.

למעשה הייתי מעיז ואומר שהחתונה נעשתה בעצם בגנבת הדעת, אני חושב שיעקב ממש פחד מהתגובות  של חאנטשה .  ע"פ מה שסופר חאנטשה התנגדה לנשואין האלה   בשל כך שרחל היתה מבוגרת מיעקב ב-9 שנים  וכן מהחשש של  היותה בת דודה  מה שיסכן את הצאצעים, ולבסוף קיוותה חאנטשה שיעקב בנה הבכור ימצא כלה  עם נדוניה מכובדת .

באחד ממכתביה של חאנטשה לשמאי היא משלימה עם החלטתו של יעקב להנשא לרחל בישראל , כלומר מבחינתה עד לאותו רגע שיעקב מבשר לה כשהוא בישראל כי החליט להנשא לרחל היא אינה יודעת דבר על עריכת החתונה בעת ביקורו בשדלץ .

אך מה שנעשה בהסתר לא כל כך הואיל ובזמן שרחל ויעקב הגיעו לקונסול הבריטי בוארשה הקונסול התנגד באופן מוחלט לתת לרחל אישור עליה בשל חשדו שנבע משתי סיבות האחת הפרשי הגילים והשניה, הקרבה המשפחתית.  סרובו זה של הקונסול מנע מרחל לצאת לדרך עם יעקב והוא נאלץ לשוב לישראל לבדו מאוכזב ובודד, דבורה באחד ממכתביה כותבת לשמאי אני כבר לא זוכרת את המראה של יעקב כי הייתי קטנה כשעזב את הבית ובביקורו בשדלץ ב 1937 היה זמן כל כך קצר שבקושי ראתה אותו.     

מיד עם הגיעו לישראל מתיצב יעקב אצל המושל הבריטי ומצליח לשכנע אותו בתקפות הנשואין שלו לרחל,  ואכן זמן קצר אחר כך רחל מגיעה לישראל.

שמאי  נפגש כמעט כל יום עם קבוצת החברים שעומדים לעלות לישראל וביחד הם לומדים עברית ובולעים כל פיסת מידע על ישראל.   ככל שמתקרב המועד ההתרגשות גדלה.  חאנטשה  מתחילה להתרגל לרעיון ששמאילה יצטרף בקרוב אל אחיו הגדול יעקב והביקור של יעקב רק מחזק אותה. אחיה דויד עוזר ליעקב מאוד , יעקב ישגיח על שמאי ויהיה לו כהורה מול הנהלת בן שמן.חאנטשה בלב חצוי  משלחת את גוזלה מהגולה אל כנפי  המכורה.

 

אוגוסט 1938   שמאי מפליג לישראל באוניה פולוניה  POLONIA  יחד עם אליהו וינברג ודן בן אמוץ, הם עולים על האוניה

ברומניה בעיר הנמל קונסטנצה על חוף הים השחור. בידהם הסרטיפיקד  שמאפשר עליה לגלית לפלשתינה.

 אליהו ויינברג סיפר לי איך צפה בפרדת דן בן אמוץ מאימו בנמל. 

 

התחברות לחברים



מונה:


[חזור למעלה]

אם נהנת  מומלץ להכניס למועדפים       WWW.FIENHOLTZ.COM

©כל הזכויות לכל תוכן המצוי באתר זה שייכות בלעדית ליהודה בן נחום אשר ממליץ להוריד ולהפיץ ברבים  תוך שמירת זכויותיו

 

 

לייבסיטי - בניית אתרים